Page 50 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 50
עד היום ,בגיל תשעים ואחת ,איבדתי הרבה חברים ,אך כבר שנים לא הלכתי לבקר בבית חולים ולא
השתתפתי בהלוויות .אני רגיש מאוד .מזדהה בקלות עם סבל של אחרים ואני יודע שאני יכול לקבל
מדברים כאלה התקפת לב.
אני אוהב לעזור ולתת למי שצריך .אני לא מיליונר וחי רק מפנסיה ,אבל אם אתקל באדם שזקוק לעזרה -
עולה חדש עני ,שכן מובטל או קלפן שלא נותר לו אפילו כסף לסיגריות -אעשה מה שאפשר כדי להקל
עליו .את החמלה והאמפטיה הזאת הבאתי מהבית .ראיתי את זה אצל ההורים שלי.
גדלתי בבית חסידי-ציוני ובפסח ,כשסבא שלי הגיע לפסוק 'לשנה הבאה בירושלים' ,הוא בכה .ספגתי את
החינוך הזה והפכתי לפטריוט גדול .לכן ,לכל אורך החיים הארוכים שלי ,לא היה רגע אחד בו הצטערתי
שעליתי לארץ .הנכדים והנינים שלי לא מבינים מה זה לחיות בגלות .הם כולם ילידי הארץ והולכים
ברחוב בראש מורם מבלי לחשוב על כך בכלל .לכן אני אומר להם :אנחנו נמצאים עכשיו בבית מקדש
השלישי .זה גן עדן לעומת ארצות אחרות.
ברוך השם ,לי יש נחת מהמשפחה שלי .באתי ארצה לבד והיום אנחנו עשרים ושניים מונטנרים! ארבעה
דורות של ישראלים! אני מאחל לנינים ולנכדים שיצליחו ויזכו לרווחה .גם כלכלית אבל גם נפשית:
שיאהבו אותם ,שיתנו בהם אמון ושיהיה להם סיפוק ממה שהם עושים .הדברים האלה משחקים תפקיד
גדול מאוד בחיים.
50
