Page 47 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 47
היה לי סיפוק מהעבודה ושמרתי עליה יותר מששמרתי על הילדים שלי .רציתי מאוד להצליח וכל הזמן
חיפשתי פטנטים לשפר את העבודה .בכל משימה שקיבלתי הצלחתי ,כי אהבתי את מה שעשיתי והיתה לי
הרבה פרקטיקה .לא פעם שלחו לי מומחים שתיקנתי את העבודה שלהם או פרוטקציונרים מקורבים
למפא"י שלא היה להם מושג בעבודה.
במשך השנים סבלתי בעבודה מקנאה ואפליה .עבדתי יותר מכולם ,אבל עד שהעלו אותי בדרגה יצאה לי
הנשמה .עובדים ומנהלי עבודה אחרים זכו פעמים רבות בקרדיט שלי והתקדמו על חשבוני .אני התקדמתי
רק לדרגת מנהל עבודה בכיר והם קיבלו פרמיות ,נסעו לחו"ל והוזמנו להשתלמויות (אולי גם אני אשם
בזה כי הייתי ציוני .כל הזמן דאגתי שהכלים יעבדו באופן מקסימלי .אני פטריוט וזה היה תקציב של
הממשלה שלי).
הרגשתי שהאחראי על מנהלי העבודה לא נותן לי להתקדם .אני חושב שהוא שנא אשכנזים (הוא היה
תורכי) וגם פחד מהיכולות שלי .אני ,בכל אופן ,לא התלוננתי .כמו טמבל .מצד שני ,בפני מי יכולתי
להתלונן? בפני אבא שלי? 'מקורות' היתה מפא"י ואני לא הייתי מזוהה איתה .הרי עוד ב 1948-סירבתי
לפקודת בן גוריון לירות על ה'אלטלנה'.
בתחילת שנות השמונים ,עשרים וחמש שנה אחרי שהתחלתי ב'מקורות' ,הוציאו אותי לפנסיה מוקדמת.
לא רציתי ללכת ,אבל הם טענו שמשחררים את המבוגרים .זה היה רק תירוץ כי ידעתי על עובדים
מבוגרים ממני שנשארו .היום אני יותר פיקח ומבין כי ב'מקורות' בעצם ניצלו אותי ,את היכולת והמרץ
שלי .הייתי פטריוט ,תמים ונלהב .יצאתי משם עם טעם רע .מאוכזב.
עכשיו לפחות יש לי פנסיה טובה .בגלל השנים שעבדתי בהן כמו חמור הצלחנו לשלוח את הילדים
ללימודים והיום כולם מסודרים .יש לי נחת מהילדים ,הכלות ,הנכדים והנינים.
47
