Page 26 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫הזמן של אנני |‪26‬‬

‫הדליים היו כלי בנייה חשוב‪ .‬בנינו ארמונות‪ ,‬חפרנו תעלות ובורות‬
‫ומזל שמרחתי אותנו בקרם הגנה כי לקראת השעה ארבע ‪,‬לאחר כשלוש שעות‬
‫בשמש‪ ,‬שמתי סוף סוף לב לזמן והבנתי שאנחנו חייבים לעוף הביתה‪ ,‬עם ילדה‬
‫שחומה היטב ולפני שהמבוגרים האחראיים יחזרו‪ .‬סחבתי בקושי את שני‬
‫הדליים הכבדים לאוטו‪ ,‬פרקנו את דליי החול וחזרנו לחוף עוד כארבע פעמים‪,‬‬
‫עד שתא המטען היה מלא וגדוש בחול‪ .‬הגענו הביתה והספקתי עוד לשטוף‬

‫את הקטנה ולהלבישה‪ ,‬רגע לפני שאמה נכנסה‪.‬‬

‫״אנני״ התפלאה אמה‪ ,‬״סבא לקח אותך לים אני רואה‪...‬״‪ ,‬ואני חשבתי‬
‫לעצמי שזו בהחלט מסקנה הגיונית לאור השיזוף שאנני תפסה‪ ,‬״אבא כל הכבוד‬
‫שיש לך את הסבלנות להיות איתה כל כך הרבה שעות‪ ,‬ולא‪ ,‬אני לא אשאל‬
‫אותך שאלות נוספות״ הוסיפה מיה וחייכה‪ .‬בשבילה לפעמים המטרה משרתת‬
‫את האמצעים ובמקרה הזה מעז יצא מתוק וכולנו היינו מרוצים‪ .‬את החול‬

‫השארתי באוטו והחלטתי שמחר אפעל לגביו‪.‬‬

‫לשם שינוי‪ ,‬הן הלכו מוקדם‪ .‬השעה הייתה חמש ושלושים‪ ,‬ועמדו לפני‬
‫עוד כשלוש שעות של התעסקות עם תוצרי הקופסא‪( ,‬להזכירכם ‪ -‬אשתי‬
‫חוזרת מאוחר!) יצאתי לחצר מהדלת החיצונית של חדר העבודה‪ .‬לקחתי מעדר‬
‫וחפרתי בור בגודל של קצת יותר ממטר על מטר ובעומק של כעשרה‬
‫סנטימטרים באדמה‪ .‬אחרי כחצי שעה‪ ,‬כשאני נוטף זיעה‪ ,‬הבאתי באמצעות‬
‫הדליים את החול מהאוטו וערמתי אותו ליד הבור‪ ,‬על גבי ניילון שפרשתי על‬

‫האדמה ‪ -‬״ומה הלאה ?״ חשבתי לעצמי‪.‬‬

‫חזרתי לחדר העבודה‪ ,‬נגשתי לקופסא‪ ,‬הכנסתי את אצבעותיי לתוכה‪,‬‬
‫והבנתי מיד‪ .‬כל כך פשוט‪ ,‬שזה על גבול הפנטזיה‪.‬‬

‫לקחתי את הרשת העדינה בשתי ידיי ויצאתי לחצר‪ .‬הנחתי אותה ליד‬
‫הבור וכמובן שנכנסתי בחזרה הביתה לקחת גם את הקופסא‪ .‬לקחתי את צינור‬
‫המים והשקתי את הבור‪ ,‬כך שהמים יספגו בתוכו‪ .‬הדפנות שלו קצת התמוטטו‪,‬‬
‫אבל כפי שהבנתי‪ ,‬זה לא היה כל כך נורא‪ .‬פיזרתי כשלושה דליי חול בתוך‬