Page 28 - אשולין / יודי מרטון
P. 28
אשולין /יודי מרטון
א "האגדה שאני מכירה ,מספרת על התפרצות קרני השמש לפני עידן ועידנים,
אשר יצרה אותנו מהאדמה החיה – כיצד אני לא יודעת .אבל מאז ,מידי 500
שנים אנחנו נשרפים כמחווה ליוצרת שלנו ,והיא נותנת לנו את חיינו מחדש".
ד "כמה עופות חול נשארו? ואם לא נשארו -למה?".
א "לדאבוני ,כנראה רק אני היחידה שנשארה ,שומרת על הגחלת והמסורת
שלנו .כל היתר נעלמו ,כי גם אנחנו ,עופות החול סופנו להעלם בבוא ימינו.
לא תמיד אנחנו מתאוששים מהשריפה של עצמנו".
ד "ממש חבל ...ושאלה באמת אחרונה ,את מדברת רק בעברית?".
א "מצחיק מאוד ,דור ילדי .אני חיה אלפי שנים .אני יודעת מאות שפות.
העברית היא בין השפות הקדומות ביותר שלמדתי .אני מכירה גם את שפת
המצרים הקדמונים".
ד "רק עוד שאלה ,בבקשה ...את הכרת את האדם הקדמון?".
א "כן ,ברור ,את כל בני דורו של מי שאתם קוראים לו "האדם הקדמון".
אבל בוא ונפסיק את השאלות ,דור יקירי .בעוד כשעתיים ירד הלילה ,ואנחנו
צריכים לנחות ולחנות ולנוח".
אשולין החלה להנמיך טוס ,מעל עמק רחב ידיים שלאורכו ולרוחבו נראו הרבה
נחלים ואגמים קטנים .עצים נמוכים היו פזורים בכל המרחב והמראה היה
מרהיב עיין .היא נחתה בשדה ,קרוב לשיפולי הר גבוה.
דור התיר את עצמו מהרצועות וקפץ מגבה של הציפור ,נהנה למתוח את
אבריו ,שמעט התקשו במעוף הארוך .אשולין כינסה את כנפיה והחלה לצעוד,
תוך כדי שהיא מזרזת את דור.
27
