Page 18 - etmol 65

‫המסחר והכלכלה של יהודי סלוניקי‪,‬‬ ‫שמונים הרוגים‪ ,‬הוא טוען כי ״קרוב‬ ‫סוחר יהודי בבלקן‬
‫אולם בכל אופן‪ ,‬הם לא יכלו למנוע את‬ ‫למאה ועשרים היו חללי עמי״‪ .‬החללים‬
‫סדר החיים הרגיל‪ .‬למרות הרצח המשי­‬ ‫כולם הובאו לקבורה‪ ,‬לפי דבריו‪,‬‬ ‫יום צום ועצרה‬
‫כו סוחרי סלוניקי לצאת לדולייא‪ .‬צריך‬ ‫ב״ארץ שלוניקי״‪ ,‬שלא כאחת הדעות‬
‫היה פרנסה‪ .‬מצויה בידינו עדות ארבע־‬ ‫שיהודים מן הכפרים הסמוכים למקום‬
‫עשרה שנה לאחר אותו רצח על מסע‬ ‫הרצח קברו כמה מההרוגים ולסלוניקי‬

‫לדולייא‪ .‬אחד מרבני העיר מספר על‬ ‫הובאו כארבעים חללים בלבד‪.‬‬
‫שיירה היוצאת לדולייא ״ביום י״א‬ ‫הריגתם של הסוחרים‪ ,‬שכמה מהם‬
‫היו מנכבדי הקהילה ועשיריה‪ ,‬ואבדן‬
‫אלול״‪ ,‬הוא היום בו נערך היריד הגדול‪.‬‬ ‫רכוש רב‪ ,‬נתנו את אותותיהם בחיי‬

‫החיים נמשכים‪.‬‬

‫יהודי אודיסה בראשית המאה‬ ‫אבל כבד ירד על סלוניקי‪ .‬הקהילה‬
‫ביכתה את ההרוגים וביקשה לקבוע זכר‬
‫אודיסה עיר ההוללות‬ ‫למאורע זה לדורות‪ .‬בכ׳׳ט בחשון שע״ח‬
‫)‪ (1617‬נקבעה הסכמה שיום ההריגה‪,‬‬
‫דמותה של עיר החוף בעתון משנת ‪1889‬‬ ‫י״ד באלול יהיה יום ״צום ועצרה״‪.‬‬
‫המתקינים הסכימו ״שיום הצום ובכי‬
‫אודיסה של סוף המאה הקודמת היתה עיר הומיה ומלאת חיים‪ ,‬עיר קלת דעת‪ ,‬שגם‬ ‫הזה שקבענו לדורות‪ ...‬יהיה ברוב‬
‫היהודים נהנו ממנעמיה‪ .‬ע תון ״המליץ״ מ חוד ש אוגו ס ט ‪ ,1889‬מ ת א ר א ת חיי היהודים‬ ‫עם״‪ .‬אולם ספק אם יום הצום נתקיים‬
‫שנים הרבה‪ ,‬גם אם חוברה עליו קינה‬
‫בעיר החוף הנהנתנית‪:‬‬
‫אד ע ס א היא עיר של ״חיי ם״ במובן הפ שוט והמגושם‪ :‬עיר של אכילה‪ ,‬שתיה‪ ,‬של מחול‬ ‫שנתפרסמה בספר‪.‬‬
‫והוללות‪ .‬אם תכין ב אד ע ס א בית מ ש תה עם יין הטוב ‪ -‬ירבו ה שותים; בית מאכל עם‬ ‫יוסף מאצא מהאי קורפו סיפר על‬
‫אכילה גסה ודקה ‪ -‬ירבו האוכלים; ׳קאפע שאנטאף עם משוררות ומחוללות יפות ‪ -‬וצר‬ ‫אותו מעשה בחיבור שנתפרסם בעיר‬
‫ונציה כמה חודשים אחרי המאורעץמדף‬
‫הבית מהביל את הנאספים‪ ,‬וגם ״החדרים המיוחדים׳ ימלאו‪.‬‬ ‫זה נמצא טופס אחד בלבד בגנזלמנחם‬
‫אחינו בני אד עאסא גם הם הנם אנשים של חיים במובן פשוט של אכילה גסה‪ ,‬של‬ ‫גאנז באמסטרדם‪ .‬הוא כותב‪ ,‬״ביום‬
‫שתיה שלא כדת‪ ,‬של מחול והוללות‪ .‬מרכז החיים של יהודי אדעסא הוא בבית המסחר‬ ‫הושענה רבה באה אלי השמועה הנמה־‬
‫ובבית המשחק‪ .‬מבלעדי חנותו‪ ,‬מרכולתו ומסחרו והמשוררת שתשיר בערב בתיאטרון‪,‬‬ ‫רה מן המגיפה אשר נגפו אחינו יחידי‬
‫אין אחינו הסוחר יודע מאומה‪ .‬שני אנשים יהודים נפגשים ותהי שיחתם‪ :‬מה שער הרובל‬ ‫סגולה התושבים בעיר ואם סלוניקי‬
‫אשר היו שבים מיריד דולייא ללכת‬
‫היום? ומחיר הדגן והחיטה והשעורים? ואיזו משוררת תשיר בלילה בבית המ שחקי‬ ‫לבתיהם‪ ,‬קמו עליהם צרים ליסטים‬
‫ה ה ס תפ קו ת במועט והת שוקה לרוחניות‪ ,‬לאצילות‪ ,‬לספר‪ ,‬מה שנראה בין יהודי ליטא‬ ‫אנשי דמים ומרמה‪ ,‬ביום חרון וחימה‪,‬‬
‫ובכלל בין יהודי רוסיה ופולין ‪ -‬פה אין‪ .‬סורו נא בערב לגן העיר‪ ,‬שם משוררות תשירנה‬ ‫ויהרגו מהם יותר משמונים נפשות‪ .‬שם‬
‫שירי עגבים‪ ,‬שם מצח נחושה וכתף מגולה‪ ,‬שם ״המשורר העברי״ דאוודאוו ישיר ״שירי‬ ‫נפל קרובי היקר נבון ונעלה ישראל‬
‫יהודים״‪ ,‬יספר סיפורים מ חיי היהודים וירקוד ״ מ חו ל היהודים״‪ ,‬יניע ידיו ורגליו ויעקם‬ ‫יהודה די ליאון״‪ .‬מתוף דבריו מסתבר‬
‫בשפתיו ויחקה את היהודים בליצנות יתרה‪ ,‬יתן שם יהודי לחרפה ולכלימה וישליך‬ ‫כי היו גם שנמלטו מן ההריגה‪ :‬״מעט‬
‫עליהם שיקוצים‪ ,‬ואחר כל פרק ופרק משיריו ומהתלותיו המון הנאספים ירקע ברגליו‪,‬‬ ‫הנה היו פליטים עם שרידי חרב אשר‬
‫ברחו לנפשם ועזבו רכושם לשודדים‬
‫יכה בכפיו ויקרא‪ :‬הידד‪ ,‬עוד הפעם! עוד הפעם!‬
‫ואלח ש לכם באוזניכם קוראים נכבדים‪ :‬יותר מחצי הנאספים במקום אחינו אנשי‬ ‫אשר לקחו ממון רב״‪.‬‬
‫בריתנו הם‪ ,‬אחינו בני אד ע ס א המה הראשונים המ שלמים פרוטותיהם לאלה השופכים מי‬ ‫גם בונציה‪ ,‬מחוץ ליוון‪ ,‬ביכו את‬
‫ההרוגים‪ .‬שם ערכו יצחק גרשון מצפת‬
‫רפש עליהם!‬ ‫בגליל‪ ,‬שהתיישב בוונציה‪ ,‬והיה שם‬
‫א‪.‬ל‪ .‬לעווינסהי‬ ‫למגיה וכן אברהם לומברוזו‪ ,‬אזכרה‬

‫להרוגים והספידום‪.‬‬
‫יוסף שלום גאלייגו ישב באמסטרדם‬
‫והשמועה על הרצח הגיעה גם אליו‬
‫והוא כתב את הקינה שבה תיאור מפורט‬

‫של המאורע וסיים‪:‬‬

‫מבשר טוב תצמיח לעניי עמך‬
‫וברוב טוב ת שביע לצמא פניך‬
‫ובכבוד תצמיח קרן דוד עבדך‬
‫אזי ויאמר לבניך‪ :‬נחמו נחמו עמי‪.‬‬

‫ההרג מתחיל בזקן‬

‫מן הקינה מתברר כי השודדים ארבו‬
‫לסוחרים בין ההרים ״להורגם החלו לפי‬
‫הרב״‪ ,‬כלומר בזקן שבחבורה פגעו‬
‫תחילה‪ .‬הרגום בחרב ובחצים ״וינפצום‬
‫לסלע״‪ .‬לעומת דוד מאצא שמסר על‬

‫‪18‬‬