Page 13 - etmol 65
P. 13
בחייו ,נערך בידי צונץ ויצא על ידו בצירוף הקדמתו ,בשם היינריך גרץ משה שטיינשניידר
שנתפרסם כאבן-פינה ב״חכמת ישראל״ ,הלא הוא הספר,
״מורה נבוכי הזמן״ .בשם זה ,שהוא של קרומכל עצמו, מאמינים בה ,כלומר ,לשקר .נבצר היה מהם להבין מדוע
מרומז כבר כיצד ביקשה ״חכמת ישראל״ להורות דרך צריכה החברה הנוצרית לשקר זה שלהם .מתוך כך החלה
תהיה על מקורם הם עצמם ,על שורשיהם היהודיים ,אולי
לנבוכי העם המבקשים דרך-ייחוד משלהם בזמן החדש. תביא תהיה זו להקמת גשר כלשהו עם העולם הסובב אותם.
מראשית מצערה זו החלה להתפתח ״חכמת ישראל״ בכל וכך הגיעו הצעירים ליצירת האגודה ,שביקשה ידע עצמי
רחבי אירופה ולימים אף הגיעה לארצות-הברית .נוסדו וחקר היהדות .ואכן בכתב״העת שיסדו ,הראשון לכתבי־עת
כתבי-עת ובתי־מדרש לרבנים ,שהיוו חממות לכמה וכמה רבים לחקר היהודים שיצאו לאור אחר־כך בלשונות רבות
דורות של חוקרים .כך נמשכה השרשרת עד ימינו אנו ,ועוד ושונות ,ביקשו לממש מגמה זו והעורך־צונץ הביא עמו את
תעודת־הזיהוי של האגודה וכתב־העת ואת קונטרסו ,שפי*
ידה של ״חכמה״ זו נטויה.
רסם שנה לפני ייסוד האגודה.
פרשה מן החיים
דין וחשבון עד עתה
שתי בקורות חריפות נשמעו במשך הדורות על-ידי
גדולי-רוח של עמנו על ״חכמת ישראל״ .האחת היא של הקונטרס הכיל את תכנית ״חכמת ישראל״ על כל סעי
ח.נ .ביאליק במכתבו לעורכי ״דביר״ ,מלפני ששים שנה פיה .דומה ,שצונץ לא הניח דבר גדול וקטן ,שלא הכניס
ומעלה .ביאליק טען נגד הלעז של ״חכמת ישראל״ שנכתבה לתכנית זו .ואם החסיר משהו השלים לאחר־מכן במאמרו
רובה גרמנית :״הלא תיאמר ,לה )לחכמת ישראל( האמת -
כתב ביאליק - ,מכיוון שפרשה לגמרי מלשון ישראל פרשה בשם -״קווי יסוד לסטטיסטיקה של היהודים״.
מן החיים ונבלה בלא עת״ ,לא כן בחכמת-ישראל העברית, הסיכום של ידע עמנו נחוץ היה ,לדעתו של צונץ ,מאחר
שעוסקיה ״טרודים היו בבנין בית ישראל .עיניהם היו שהספרות העברית )במשמעות צונץ( -יצירות ישראל
לפנים ולא לאחור .הם לא רק חקרו את העבר אלא גם חיו במשך כל הדורות שלאחר תקופת המקרא נחתמה עתה
אותו ,בנו על יסודו את ההווה לשם העתיד״ .היה בכך משום חתימה מוחלטת ו״מובלת לקברות״ ולא נותר לנו אלא
סמל ,שבאותם ימים שנכתב המאמר ,נחנכה האוניברסיטה לערוך ״דין וחשבון על מה שנחתם״ .לדברי צונץ ,לא
העברית בירושלים ,שפתחה אפקים חדשים ל״חכמת ישר ״צפויה לנו מעתה הפרעה מצד איזה חידוש בעל משקל,
אל" ובלשון העברית .אחר-כך קמו בארץ אוניברסיטאות שיבלבל את אפשרות הסקירה״ .סיכום זה של הידע היה
אחרות והן שינו את פניה של ״חכמת ישראל״ לא רק צריך לשמש לחבריו של צונץ כלי־נשק וגם כלי״מגן ועל כן
מבחינת הלשון ,אלא נתווספו מקצועות-חקר חדשים ,שלא
שיערו ראשונים ,כמו חקר המקרא ,וכן חקר הארץ .בשנים יש להקפיד ששום חבר מחברי האגודה לא ימיר דתו.
האחרונות קם איגוד עולמי למדעי היהדות ,המכנס פעם על״כן ייסד צונץ את תכניתו למחקר ״חכמת ישראל״
בארבע שנים קונגרס עולמי בירושלים ,בו משתתפים מאות והוא מביא דוגמות ונושאים רבים ,השאובים מכתבי־יד,
חוקרים מכל רחבי תבל ,ובהם לא מעטים גם לא-יהודים. ספרים נידחים וספרים נודעים ,שיש לחקרם .ועד עתה רבה
האחרון בקונגרסים נתכנס בקיץ תשמ״ה ) (1985והרוצה ההשתאות למראה חיבור זה ,בו מתגלה צונץ כשחיין מנוסה
לראות באיזו מידה נתעשרו ונתרבו סעיפי מדעי היהדות, בספרות ישראל בכל הדורות ,הנדפסת והגנוזה בכתבי־יד,
אין לו אלא לילך לסדר היום של הדיונים וימצא עושר עצום לרבות ספרות המחקר ,במידה שהיתה מצוייה כבר באותם
של נושאים ,שדומה ואין פינה בחיי עמנו ,החל בימים
ימים ,בכמה וכמה לשונות.
הקדומים ביותר עד לימינו אנו ,שלא נחקרה. יהודי אירופה המזרחית השקועים רובם ככולם במסורת
היהודית ,החלו אף הם ״להריח״ את ריחה של ההשכלה.
גורם בהתעוררות נוסדו כתבי״עת עבריים ,שבהם נתפרסמו יצירות שירה,
סיפור ותרגומים לספרות העולם .והנה מפתיע אחד מהם,
המבקר החריף השני בימינו של ״חכמת ישראל״ שעסק עד אז כמעט אך בספרות יפה ,והוא מפרסם באותו
הבראשיתית ,הוא גרשם שלום ,יליד גרמניה בעצמו ,שפתח כתב״עת סידרת מונוגרפיות על גדולי ישראל בימי הביניים,
אפקים חדשים בחקר תורת המיסתורין והסוד היהודי .הוא המפתיעים בשפע בקיאות ומחקר מדוקדק מכל רחבי הספ
קיטרג על חכמי גרמניה ,שמאחורי מחקריהם הסתתרו רות העברית במשך הדורות .מחברן היה שלמה יהודה
מגמות התבוללות והם הצניעו נושאים מסויימים מטעמים רפפורט ,הנודע בכינויו שי״ר ,תלמידו של נחמן קרוכמל בן
של ״מה יאמרו הגויים״ .אולם יש לציין כי אם גם היו ארצו גליציה .שניים אלה הצטרפו לצונץ במחקרים ואליהם
ל״חכמת ישראל״ הגרמנית לאו דווקא מטרות לאומיות ,הרי הצטרף שמואל דוד לוצאטו ,הנודע בכינויו שד״ל מאיטליה.
במשך השנים הפכה גורם בהתעוררות התנועה הלאומית. כך קמה רביעיית סוקרים שייצגה את מיגוון יהדות אירופה,
כך למשל הושפע משה הס ,אבי הציונות הסוציאליסטית, והם נקשרו קשרי אחווה וריעות ביניהם והיה בכך סמל,
מ״חכמת ישראל״ ואף עסק בה לא מעט ,וכן היתה נערצת שעזבונו המחקרי של קרוכמל ,שכמעט לא פירסם כלום
על ידי נחמן סירקין ,שמאמרו הראשון ,ודווקא בעברית,
היה על אברהם גייגר ,בן הדור השני ל״חכמת ישראל״ .מן
המפורסמות גם מה עשה ספר ההיסטוריה של גרץ להתעור
רות הלאומית.
אמר פעם אחד מגדולי חכמי ישראל בדורות האחרונים
לוי גינצבורג :״בשאלנו את עצמנו מהי המתת היקרה
והחשובה ביותר שהוענקה ליהדות וליהודים במאה התשע-
עשרה -אין בפינו תשובה אחרת מאשר -׳חכמת ישראל׳.
אכן היו לנו במאה הזו תנועות ציבוריות גדולות ועצומות -
תנועת האמנציפציה ,הריפורמה ,הציונות ועוד ,אולם כולן
כאחת ינקו ממנה״.
13
