Page 7 - etmol9
P. 7

‫יסטים של אז — מפלגת הפ‪.‬ק‪.‬פ‪.‬‬      ‫החקלאית אלא לערים ובמיוחד לתל‪-‬‬                  ‫את תל״יוסף‪ .‬הגדוד מנה אז כ״‪700‬‬
‫מאז ימיו הראשונים היו בגדוד‬              ‫אביב‪ .‬עליה זו יצרה סיסמה‪ :‬״בניין‬                ‫חברים‪ ,‬ויוקרתו בקרב פועלי הארץ‬
‫חברים גלויים ונסתרים של המפלגה‬           ‫הארץ בדרד הטבע״‪ ,‬כלומר על‪-‬ידי הון‬               ‫היתה רבה‪ .‬הוא היה מקובל בחלוץ‬
‫הקומוניסטית‪ .‬מציאותם החלה להיות‬          ‫פרטי ומעמד בינוני וזאת בניגוד‬                   ‫תנועת הפועלים‪ ,‬המגשים שאיפה של‬
‫בעיה כאשר החלה הפ‪.‬ק‪.‬פ‪ .‬ב‪1923-‬‬            ‫לאמונת תנועת הפועלים‪ ,‬בניין הארץ‬
‫לשלול לחלוטין את הציונות ואת בניין‬       ‫על‪-‬ידי הון לאומי וחלוצים סוציאל­‬                                               ‫התנועה כולה‪.‬‬
‫הבית הלאומי בארץ‪-‬ישראל‪ .‬היא ראתה‬         ‫יסטים‪ .‬ההנהלה הציונית סבורה היתה‬
‫מעתה במטרתה לעורר ולארגן את‬              ‫שמצאה נושא חדש להגשמה הציונית‪:‬‬                           ‫הפילוג הראשון‬
‫הפועלים הערבים ולגבשם מבחינה‬             ‫היהודי ״בעל‪-‬הבית״ והסוחר‪ ,‬והחלה‬
‫רעיונית‪ .‬סיסמת המפלגה היתה ״ערבי‪-‬‬        ‫לקפוץ ידה בתקציביה להתיישבות‬                    ‫אולם ההתיישבות היתה כרוכה בעי­‬
‫זציה״ ויציאה מ״הגיטו היהודי״‪.‬‬                                                            ‫מות בין הרעיונות והמציאות ועד מהרה‬
‫הפ‪.‬ק‪.‬פ‪ .‬לא הסתפקה בהטפה פוליטית‪,‬‬                                               ‫העובדת‪.‬‬
‫אלא אף עברה לפעילות כמו פיצוץ‬            ‫תהליך זה העמיד את תנועת הפועלים‬                            ‫הוליד עימות זה משבר ראשון‪.‬‬
‫אסיפות ההסתדרות‪ ,‬תעמולה והפגנות‬          ‫בפני משבר חמור‪ ,‬אבל בסופו של דבר‬                ‫מוסדות התנועה הציונית לא יכלו‬
‫נגדה‪ .‬כתוצאה מכך החליט הוועד‪-‬‬            ‫יצאה מחוזקת יותר ממשבר זה‪ ,‬שכן‬                  ‫לסייע להתיישבות במידה הדרושה‬
‫הפועל של ההסתדרות ב‪ 1924-‬להוציא‬          ‫העליה הרביעית נסתיימה בשפל כלכלי‪,‬‬               ‫בשל מחסור בממון‪ .‬שלמה לביא‪,‬‬
‫את הפ‪.‬ק‪.‬פ‪) .‬שכונתה גם ״הפרקציה״(‬         ‫בירידה גדולה ובמפח נפש של התקוות‬                ‫מראשי עין‪-‬חרוד‪ ,‬שביקש לראות ביי­‬
‫מן ההסתדרות‪ .‬חברי הגדוד‪ ,‬שרובם‬           ‫לבניין הארץ ב״דרך הטבע״‪ ,‬בלי‬                    ‫שוב ״קבוצה גדולה״‪ ,‬האשים את‬
‫הגדול שלל את עמדותיה ומעשיה של‬           ‫קביעת סדר עדיפויות לאומי ובלי‬                   ‫מנהיגי הגדוד בהעברת כספים שהיו‬
‫״הפרקציה״‪ ,‬ראו בכל זאת בהחלטת‬                                                            ‫מיועדים לעידחרוד לפלוגות אחרות של‬
‫הוועד‪-‬הפועל פעולה שרירותית וחברי‬         ‫הכוונה לאומית‪ .‬המסקנה שהסיקה‬                    ‫הגדוד‪ .‬הוא זכה לתמיכת הנהגת ההסת­‬
                                         ‫תנועת הפועלים מהתפתחות זו היתה‪,‬‬                 ‫דרות‪ ,‬שהתייחסה בחשדנות לגדוד‬
               ‫הפ‪.‬ק‪.‬פ‪ .‬לא הוצאו מהגדוד‪.‬‬  ‫שעליה להגיע בהקדם לשלטון בתנועה‬                 ‫העצמאי במידה רבה‪ .‬ב‪ 1923-‬הוחלט‬
‫בשנת ‪ 1925‬חלה התחדדות נוספת‬              ‫הציונית‪ ,‬אולם לגבי הגדוד‪ ,‬היתה‬                  ‫על חלוקת המשקים‪ :‬עין‪-‬חרוד יצאה‬
‫ביחסים בין ה״פרקציה״ לבין ציבור‬          ‫העליה הרביעית קץ התקוות לבניין‬                  ‫מהגדוד ותל‪-‬יוסף נשארה חברה בו‪.‬‬
‫הפועלים הציוני‪ ,‬שהגיעה לשיאה כאשר‬                                                        ‫חברי הגדוד היו סבורים שהם קופחו‬
‫הקומוניסטים ניסו להכשיל את ההתיי­‬             ‫חברה סוציאליסטית לאלתר בארץ‪.‬‬               ‫בפרשת עין‪-‬חרוד על‪-‬ידי ראשי ההסת­‬
‫שבות היהודית בעפולה על‪-‬ידי הסתת‬                                                          ‫דרות‪ .‬מטען המרירות שנותר בליבם‬
‫ערביי הסביבה נגדה‪ .‬במקביל גברה‬                  ‫״ימין״ ו״שמאל״‬                           ‫בעקבות פרשה זו שימש תשתית להתנ­‬
‫השפעתם של הקומוניסטים בגדוד‬                                                              ‫כרות גוברת והולכת בין הגדוד ובין‬
                                         ‫שתי קבוצות נתגבשו בגדוד בקיץ‬                    ‫הנהגת מפלגתם‪ ,‬אחדות‪-‬העבודה וההנ­‬
              ‫ו״הימין״ דרש את הוצאתם‪.‬‬    ‫‪ : 1924‬האחת טענה שאמנם אין רעיון‬
                                         ‫הקומונה הכללית ניתן לביצוע מיידי‪,‬‬                                         ‫הגה ההסתדרותית‪.‬‬
‫אלקינד ושאר מנהיגי הסיעה ״השמ­‬           ‫אולם אין הדבר צריך להפריע לחברי‬                 ‫בינתיים חל תהליד נוסף של עימות‬
‫אלית״‪ ,‬שלא היו קומוניסטים‪ ,‬התנגדו‬        ‫הגדוד להמשיך באורח חיים שוויוני‬                 ‫בין המציאות והחזון‪ :‬חברי הגדוד קיוו‬
‫לתביעה‪ ,‬וככל ש״הימין״ הלך והתחזק‬         ‫ולשמש כדוגמה לחברת העתיד‪ .‬לעו­‬                  ‫שדוגמת חייהם תשכנע את שאר חלקי‬
                                         ‫מתם סירבה הקבוצה השניה‪ ,‬הקיצונית‪,‬‬               ‫תנועת הפועלים לנהוג אף הם בשוויון‬
‫נתחזקה תלותו של אלקינד בקומוני­‬          ‫לוותר על מטרתו של הגדוד ותבעה‬                   ‫מוחלט בתנאים ובמשכורת מבלי שים‬
           ‫סטים והוא התעקש להשאירם‪.‬‬      ‫שינוי פעילותו‪ :‬לא עוד ״חיים של‬                  ‫לב לרמתם המקצועית או פריון עבו­‬
                                         ‫מופת״‪ ,‬אלא מאבק בכל שטחי החיים‪,‬‬                 ‫דתם‪ .‬אולם‪ ,‬עד מהרה התברר שמחוץ‬
‫המתיחות והמאבק סביב בעיה זו‬              ‫הגדוד צריך להיות חלוץ‪-‬מנהיג של‬                  ‫לגדוד יש התנגדות חריפה להסדר זה‪.‬‬
‫הביאו להרס רקמת‪-‬החיים המשותפת‬            ‫תנועת הפועלים בארץ מתוך הכרה‬                    ‫העובד החרוץ ובעל היוזמה דרש פיצוי‬
‫בגדוד‪ .‬נהרס האמון הפנימי‪ ,‬מעמדו של‬       ‫שאין אפשרות להגשים את המשטר‬                     ‫כספי הולם למאמציו‪ .‬נסיגה זו הביאה‬
‫אלקינד התערער ועולמם של חברים‬            ‫הסוציאליסטי בלי מלחמת מעמדות ובלי‬               ‫למשבר באמונתם התמימה של חברי‬
‫רבים‪ ,‬נשבר‪ .‬נשתלטה הכרה שאין‬             ‫מהפכה‪ .‬גישה זו ראתה מעתה בתפקיד‬                 ‫הגדוד בדבר הגשמת ״הקומונה הכל­‬

‫מנוס מפילוג‪ .‬ואמנם‪ ,‬למרות הכאב‬                ‫הלאומי של הגדוד חשיבות משנית‪.‬‬                            ‫לית״ באמצעות ההסתדרות‪.‬‬
‫ולמרות הנסיונות השונים לפשרה ולה‪-‬‬        ‫כך נתגבשו בגדוד שתי סיעות שכונו‬                 ‫מכה קשה ניתנה לגדוד עם בואה של‬
‫סדר נתפלג הגדוד בדצמבר ‪ 1926‬וקמו‬         ‫״שמאל״ ו״ימין״‪ .‬השמאל שלט במוס­‬                 ‫״העליה הרביעית״ עליה זו שהחלה‬
‫שני ״גדודים״ — ״ימני״ ו״שמאלי״‪.‬‬          ‫דות הגדוד ובראשו עמדו שני האישים‬                ‫ב‪ 1924-‬היתה העליה ההמונית הרא­‬
‫הראשון השיג את השליטה במשקים‬             ‫הבולטים בגדוד — מנחם אלקינד ודוד‬                ‫שונה‪ .‬אופייה עוצב על‪-‬ידי שכבה של‬
‫החקלאיים של הגדוד והשני — בפלו­‬                                                          ‫עולים מבני המעמד הבינוני‪ ,‬עמוסים‬
‫גות העירוניות‪ .‬ב‪ 1926-‬החל השפל‬                                                  ‫הורביץ‪.‬‬  ‫במשפחות‪ ,‬שרובם לא פנו להתיישבות‬
‫הכלכלי הגדול בארץ‪ .‬חברי הגדוד‬            ‫בתחילה פרץ ויכוח ביחס לקומונ­‬
   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12