Page 15 - etmol 57

‫חבורת ה״מכבים״ אתם בא זנגויל לארץ ב־‪ 897‬ו‬

‫ולבסוף הסכים לקבל כל חודש שתי‬ ‫החדשות מחוץ לעיר‪ ,‬שכן בנו מוכן‬ ‫אי אפשר להוציא יותר מארבע‬
‫לירות נוספות והבטיח כי יוציא אותן‬ ‫לירות‬
‫רק לצרכיו״הוא ולא יחלקן ‪ -‬״בלי‬ ‫לתת את כל הכסף הדרוש לשם כך‪ .‬אבל‬
‫נדר״‪ .‬כאשר שאל אותו אפרים כהן‪,‬‬ ‫ר׳ משה לונדונר לא רצה לשמוע על‬ ‫אולם האב התנגד לכך בתקיפות‪ .‬הוא‬
‫למה כוונתו בהוספה זו ״בלי נדר״‪ ,‬ענה‬ ‫ההצעה‪ .‬דירתו קרובה לבית״הכנסת‬ ‫טען כי בירושלים אי״אפשר גם אם‬
‫ה״חורבה״ ‪ -‬אמר ‪ -‬שם הוא שומע‬ ‫רוצים בכך להוציא יותר מארבע לירות‬
‫הישיש‪ :‬״ואם אראה חס״וחלילה יהודי‬ ‫יום־יום שיעור בתורה ודרשות של‬ ‫לחודש לצרכי פרנסתו של אדם‪ .‬בכל‬
‫זקוק ללחם ואין לו‪ ,‬כלום לא אתן לו גם‬ ‫״מגיד״‪ ,‬ואין הוא רוצה להחליף את‬ ‫אופן‪ ,‬משחזר זנגויל לאנגליה‪ ,‬פנה‬
‫מאותם שני פונטים?״ ואמנם‪ ,‬עבר האב‬ ‫מקום מגוריו ולעבור לשכונות החד­‬ ‫במכתב לאפרים כהן״רייס וביקש‪ ,‬כי‬
‫לדירה מרווחת יותר‪ ,‬אבל בקרבת בית־‬ ‫הוא ורעייתו ישגיחו על אביו הקשיש‬
‫הכנסת ה״חורבה״‪ ,‬וכן הסכים שתבוא‬ ‫שות‪ .‬מספיק לו בהחלט הסכום שהוא‬ ‫ויודיעו לו אם יש צורך להגדיל את‬
‫מקבל מבנו‪ ,‬והוא עוד מחלק ממנו כל‬ ‫סכום תמיכתו באביו‪ .‬כהךרייס ואשתו‬
‫אשה מדי פעם לנקות את חדרו‪.‬‬ ‫ביקרו אצל האב‪ ,‬כבקשת הבן‪ ,‬ומצאוהו‬
‫חודש לצדקה‪.‬‬ ‫גר בעליית״גג קטנה ‪ -‬חדר צר ודחוק‪.‬‬
‫אבל לא עבר זמן רב והאב חלה‬ ‫ר׳ משה לונדונר אמר‪ ,‬שחייב הוא‬ ‫הזוג כהן דיברו על לבו של הישיש‪ ,‬כי‬
‫והועבר לבית״החולים ״ביקור חולים״‬ ‫לחוס על כספי בניו )נוסף לישראל‬ ‫יסכים לעבור ולגור באחת השכונות‬
‫בעיר־העתיקה‪ .‬שם קיבל טיפול של‬ ‫זנגויל היה לו בן נוסף‪ ,‬לואיס(‪ ,‬שכן הם‬

‫חיבה וכבוד עד שנפטר לעולמו‪.‬‬ ‫עמלים קשה לצרכי פרנסתם־הם‪.‬‬
‫זנגויל עצמו נפטר בשנת ‪.1926‬‬ ‫אולם אפרים כהן־ריים הפציר בזקן‪,‬‬

‫המלחמה תמה ‪ -‬הידיעה הראשונה בעתון הראשון‬

‫להכין לדרך פעמיו בעת אשר החלה שמש צדקה ומרפא‬ ‫"המגיד" הוא עתון החדשות העברי הראשון שיצא לאור בעיר‬
‫לזרוח על שוכני ארץ וראשית מפתח שפתיו כי ידבר‬ ‫ליק‪ ,‬בגבול שבין פרוסיה ורוסיה‪ .‬העתון החל לצאת בראש‬
‫חודש סיון תרט״ז ‪ -‬אביב ‪ .1856‬החדשה הראשונה המופיעה‬
‫שלום לכל עמו!‬ ‫בעתון מודיעה על מלחמת קרים שנסתיימה לפני שני חוד­‬
‫זה כשני ירחים אשר חיש כברק על‪-‬ידי ההמצאה הנפל­‬ ‫שים‪ .‬העתון מביע את שמחתו‪ ,‬בי הוא מתחיל אח הופעתו‬
‫אה טעלעגראף יצאה הבשורה הטובה לכל קצוי ארץ כי‬
‫נכרת ברית השלום בין הממלכות‪ .‬קל כנשר עפה הבשו­‬ ‫בידיעה על סיום מלחמה‪:‬‬
‫רה הזו גם מפה לפה ומעיר לעיר‪ ,‬איש את אחיו ואשה‬
‫רעותה בישרו ובמקום אשר בשורת השלום הגיעה‬ ‫אם כל מכתבי קורות הימים הרבים והנכבדים אשר‬
‫שמחה וששון לכל יושביה‪ ,‬משתה ויום טוב לשרים‬ ‫יודפסו בעולם ללשונותם בארצותם כולם יגידו ויספרו‬
‫ולסגנים ורבים מעמי הארץ משתחוים ומודים לאדון‬ ‫מברית השלום אשר נכרת בין הממלכות אשר עמדו‬
‫במערכה זו לעומת זו ‪ -‬למה יגרע גם מכתב קורות‬
‫השלום‪ ,‬בכל חוצות הידד‪ ,‬על כל פנים גילה וחדוה‪.‬‬ ‫הימים הלזה להיות כמוהם! הלא לעוון יחשב לו אם לא‬
‫שה פזורה ישראל בכל המדינות והארצות ואם לכולם‬
‫ישא עץ השלום פרי טוב‪ ,‬הלא גם אנחנו נאכל מפריו‬ ‫יבוא גם הוא לבשר הבשורה הטובה הזו בקהל עמו!‬
‫האח! מה טוב ומה נעים חלקו אשר נפל לו בנעימים‬
‫ובצלו נתלונן!‬

‫_‬

‫‪15‬‬