Page 16 - etmol 57
P. 16
iC fl ירושלים
ItMJ
;Hm׳,.
r ‘v אכזבה מעיר הקודש ומתושביה
•ההתעלמות ,הביקורת,והחלומות
והמוזנחת ולתחיה החדשה? אמנם בתקופה ההיא נעשו
נסיונות ראשונים של יציאה מן החומות ובניין שכונות ימאת יפה ברלובי
ראשונות מחוץ לעיר העתיקה ,אבל נסיונות אלה לא
יחסם של בני העליה הראשונה לירושלים ,כמו יחסם של
העלימו את המצב היסודי של העיר. בני העליות שבאו אחר״כך -לא היה אחיד; מצד אחד קיימת
ירושלים העתיקה היתה אז מעוזם של אנשי ״הישוב התלהבות והתרגשות למפגש עם עיר־הקודש ,שהיהודים
הישן״ ,שחלקם הגדול רצו להמשיך ולחיות מ״חלוקה״ התרפקו עליה מאות בשנים והנה הם בתוכה ,והיא ממשית
ולהסתדר בדלת״אמות של תורה והלכה .הם התנגדו להשכ ומציאותית; אבל מצד שני ניכרת אצלם גם אכזבה למראה
לה ולהרחבת-דעת ,וראו ,בחלקם ,בכפרים היהודים ובעבו דמותה השוממה והעלובה ולמפגש עם תושביה החיים על
דה העברית -סכנה לקיומם .כתוצאה מכך התקבלה גם
התייחסותם של סופרי הישוב החדש אל בני ירושלים ה״חלוקה״.
הוותיקים .כידוע ,העמידו סופרי הישוב החדש לא רק רגשות מעורבים אלה מאפיינים גם את הספרות שנכתבת
ספרות-מתארת ,אלא גם ספרות-מסבירה וספרות של תעמו באותה תקופה .כך למשל הוא ״מכתב ממראות הארץ״
לה ,ובספרות תעמולה מובן שלא יכלו להרבות ולספר על שנתחבר בשנת 1888על״ידי ההסטוריון והסופר זאב יעבץ,
ירושלים ,שכן התביישו במראותיה העלובים ,והסתייגו בו הוא מתאר את פגישתו הראשונה עם ירושלים .בתחילה
מאורחות-החיים המתנהלים בה .יוצא איפוא ,שגם אם רצו אין הוא יודע את נפשו מרוב שמחה והתפעמות :״כמעט לא
הסופרים לכתוב על ירושלים ,היו אך מבקרים ומגנים מצאתי את לבבי להינשא בעגלה על אדמת״הקודש אשר
אותה .מיצירה כזו השתדלו חלק מהסופרים להימנע ,שכן דרכו בה רגלי אבותינו ואימותינו ,נביאינו וכהנינו ,מלכינו
לא רצו לספר בגנותה של ירושלים ולהוציא את דיבתה ושרינו״ ,הוא כותב .אולם ככל שהוא מתקרב אל העיר,
הולך לבו ומתחמץ :״פה רבתה השממה ,כל עשב לא יצמח,
רעה. ועל כל מראה עין ערמות אבנים מנופצות ,כמו השאירה גם
כך קורה שמספר סופרים העדיפו שלא לעסוק כלל בנושא ירושלים עצמה זכר לחורבן כנגד הפתח״ .ולבסוף התדהמה
זה ,או רק בצורה חלקית .זאב יעבץ ,שחי בירושלים הגדולה :״הלכתי עד אשר נשקפה אלי חומת ירושלים
כשמונה שנים ) ,(1897-1889וחיה מעורב בחייה הציבוריים האבלה והקודרת .כאלמנתו של מלך ...היתה עיר אלוהים
והתרבותיים ,אינו כותב עליה דבר -פרט לשתי פתיחות בעיני .׳לפני גדולתך אעמוד ואבהל׳ המו מעי בקרבי .עוד
בסיפורים ״חרבות לאתים״ ו״חמישה עשר באב״ ,בהן גדלת ,עוד רוממת ,אך מה שוממת! ציון מדבר היתה,
מופיעה ירושלים כנקודת-מוצא בלבד .רוב יצירותיו הן על
מושבות יהודה ,אף-על-פי שהוא התגורר שם מספר חודשים ירושלים שממה ,קראתי וליבי ובגדי היו לקרעים״.
בלבד .גם סופרי מושבה אחרים ,כמו נחמה פוחצ׳בסקי סופר אחר מתקופה זו -יהושע ברזילי׳איזנשטדט -לא
מראשון-לציון ,או משה סמילנסקי מרחובות ,כמעט ולא רק כואב את כאב ירושלים ,אלא גם מוחה ,זועם ומתמרמר;
כותבים על ירושלים .סופרים אלה מעדיפים לעסוק בסביבה בסיפור הראשון שלו ״בשערי ירושלים״ ) ,(1890הנחשב
החדשה ,ארועיה ומתיישביה; ואפשר לומר ששתי ארץ- גם כסיפור הראשון שנכתב בעליה הראשונה ,מתאר ברזילי
ישראל לפנינו :ארץ-ישראל של המושבות וארץ-ישראל של תפילה״בציבור ליד הכותל המערבי .וכך הוא מתאר את
המעמד :״שריקת חתול אשר שמעתי באחרי עוררתני מהמון
ירושלים. שרעפי בקרבי ,נשאתי עיני ואראה ערבי מצורע ומגואל,
אולם ,ישנם סופרים שאינם נרתעים מנושא זה ,ודנים בו לבוש קרעים ורגליו יחפות -מחקה את המתפללים בבוז
-במוקדם או במאוחר -על אף רגישותו .דוגמה מאלפת ולעג ,מעווה פניו ומוציא קול ...מראה נאלח ונתעב כזה עוד
לכך היא ההתפתחות בהתייחסותו הספרותית של יהושע לא חזו עיני ,אם כי ראו למכביר בהרמס קודש בראש כל
ברזילי-איזנשטדט ,לירושלים .ברזילי-איזנשטדט ,שהיה חוצות ...לא האמנתי לראות כזאת בארץ־ישראל ,בירוש*
עסקן של חובבי-ציון ונסע בארץ לאורכה ולרוחבה ,לא לים ,בציון ,במקום קדוש זה לעיני אלפי ישראל .למה תחשו
כתב על ירושלים עד שהתיישב בה בתוקף תפקידו כגזבר בראותכם ,כי ...יחללו את הקודש וילעגו לתפילתנו?...
״בנק אנגלו-פלשתינה״ .מ 1887-ועד ,1902כחמש-עשרה מדוע לא יבקשו מהרשות שוטרים לשמור עליכם מפני לעג
הנבזים?״
וכך גם שואלים סופרים אחרים מה לירושלים העזובה
16
