Page 5 - ETMOL 40

‫שרידי יהוד״אל״חייבר; זו משאת נפשי‪ .‬רק לך אני מגלה‬ ‫אותו ערב אחד בבית־העם בירושלים‪ .‬הצייד סיפר פלאים‬
‫זאת‪.‬״‬ ‫על ציידו‪ .‬הוא תפס נמיה‪ ,‬שפן בסלע‪ ,‬גם אווזות־פרא וגם‬
‫בנות״יענה ואיילות משולחות‪ .‬עתה‪ ,‬כמסופר‪ ,‬נשכר הצייד‬
‫געגועים ליהודים קדמונים‬ ‫לעבוד אצל מלומד אחד‪ ,‬בלשן מפורסם‪ ,‬המחפש את הןמים‬

‫ישראל אהרוני בספרו ״זכרונות זואולוג עברי״ מתאר‬ ‫במדבר‪.‬‬
‫אף הוא את דמותו של יחזקאל חנקין‪:‬‬ ‫מיהם אותו צייד ואותו מלומד?‬
‫המלומד הוא ללא ספק הןאולוג הנודע ישראל אהרוני‪,‬‬
‫המסע לחיג׳אז היה משא־נפשו של יחזקאל חנקין מאז התוודענו‬ ‫המופיע גם ברומאן של ש״י עגנון המתאר את ימי העלייה‬
‫איש אל אחיו‪ .‬פעמים רבות גילה לי את הגות ליבו‪ :‬לכתן חבר בידווים‬ ‫השנייה‪ ,‬״תמול שלשום״‪ ,‬בשם ארזף‪ ,‬ראשי״תיבות ‪-‬‬
‫עברים‪ ,‬שיהיו בנודדים ערבים באוהלים וישמרו על גבולות הארץ‪ .‬הוא‬ ‫אהרוני ראש זואולוגי פלשתינה‪ .‬ומי היה ציידו של אהרוני?‬
‫נקשר בי לא לשם סיוע בחקר החי גרידא‪ ,‬אלא גם ‪ -‬ואולי בעיקר ‪-‬‬ ‫היה זה יחזקאל חנקין‪ ,‬איש ״השומר״‪ ,‬אשר מתוך העדויות‬
‫כדי ללמוד לדעת את אורח־החיים הרומנטי והקדמוני של הנודדים‬ ‫והזכרונות של בני־תקופתו אנו יודעים על חלומו לצאת‬
‫במדבר‪ ,‬של אנשי־החופש הטבעיים‪ ,‬שלא ידעו מעולם מהו עול של‬ ‫למדבר למצוא את יהודי חייבר‪ .‬רחל ינאית בךצבי‪ ,‬שהיתה‬
‫מלכות‪ .‬שבטי האנשים האלה ממשיכים את חיי אבות אבותיהם‬ ‫בין מייסדי ״השומר״‪ ,‬מספרת על יחזקאל חנקין בספרה‬
‫הקדומים מימיו של אברהם אבינו עד ימינו אלה‪ ,‬ומקרבים אותנו מאין‬
‫כמוהם לימי אבותינו אנו הראשונים‪ :‬אל צור מחצבתנו‪ .‬כאלה וכאלה‬ ‫האוטוביוגראפי ״אנו עולים״‪:‬‬
‫היו הגיגי ליבו של יחזקאל‪ ,‬שרמז בדבר־שפתיים בעודנו רוכבים על‬
‫מרדעת החמור‪ ,‬אוכף הסוס וכר הגמל‪ ...‬הבידווים סיפרו לו‪ ,‬שחייבר‬ ‫בשבוע הראשון לעלייתי לירושלים בא יחזקאל׳ה חגקין‪ ,‬שהרבה‬
‫עיר בצורה היא‪ ,‬מוקפת חומה חזקה‪ ,‬ובה כתובות בלשון שאין איש‬ ‫שמעתי עליו מפי אבנר‪ .‬הרי הוא מפעילי הגרעין הראשון של ״השר‬
‫מר״ ‪ -‬״בר־גיורא״ ‪ -‬ומוותיקי ה״סמואובורונה״ בהומל‪ .‬יחזקאל בא‬
‫מבינה‪.‬‬ ‫משוט במדבר ואנו מקשיבים לדבריו בנשימה עצורה‪ .‬הוא מספר על‬
‫נדודיו בין שבטי הבידווים‪ .‬בדברו מתוח כל שריר בגופו‪ .‬חסון הוא‪,‬‬
‫דומה כי ללא מענה תישאר השאלה ‪ -‬האומנם התקיימו‬ ‫שזוף ושדוף־קדים‪ .‬את רוח הישימון הביא עמו אלינו‪ .‬התהלך בין‬
‫עדיין באותה תקופה‪ ,‬בראשית המאה‪ ,‬צפונה למדינה‪ ,‬יהודי‬ ‫בידווים ערומים־למחצה אי־שם בדרום מדבר־יהודה‪ ,‬ערום־למחצה גם‬
‫חייבר או שבט בשם זה השומר על שרידי יהדותו‪ ,‬והם‪,‬‬ ‫הוא כאחד מהם‪ ,‬ומורגש שדבק בו שמץ מהווי נודדי־המדבר‪ ,‬וכל‬
‫כסיפורים המהלכים עליהם בפי הבידווים במדבר ‪ -‬עזי־‬ ‫דיבוריו על הישימון הם רק כפתח לעיקר ‪ -‬לסיפוריו על השבט‬
‫נפש ושודדי״דרכים המטילים מס על עוברי״אורח? ‪ -‬והאו־‬
‫מנם הושמדו לבסוף על ידי שבטי הוואהבים‪ ,‬אשר לאחר‬ ‫יחזקאל חנקין וצידו ‪ -‬יען‬
‫מלחמת העולם הראשונה דחקו את רגלי השריף חוסיין‪ ,‬מגן‬
‫המקומות הקדושים לאיסלאם‪ ,‬עד אשר נפלה מכה לידי‬ ‫הבידווי העברי‪ ,‬יהוד־אל־חייבר‪ ,‬הנשמעים כאגדה‪ .‬לשם כך למד את‬
‫מלאכת הציד‪ ,‬לשם כך נדד למדבר־יהודה ולערבה‪ :‬ראש מאווייו‬
‫מלכם‪ ,‬אבן״סעוד‪ ,‬בשנת ‪?1924‬‬ ‫לגלות את שרידי יהוד־אל־חייבר ‪ -‬שארית הפליטה של שבטי׳ישראל‬
‫נחזור לעמשי השומר‪ .‬דמותו של יחזקאל חנקין ודאי‬ ‫מימי מוחמד שנשמדו בידי הערבים‪ ,‬החיים במדבר חראז‪ ,‬ומדי פעם‬
‫השפיעה על יעקב רבינוביץ בבואו לתאר את נדודי גיבורו‪.‬‬ ‫בפעם נסער הדמיון משמועות מעורפלות על אלה הבידווים היהודים‬
‫עמשי מנסה להדרים מעבר למקום ״להט החרב המתהפכת״‬
‫‪ -‬כך הוא קורא לתחנת־הרכבת במסילה החיג׳אזית אשר‬ ‫הנדים במדבריות על גמליהם‪.‬‬
‫ממנה דרומה אין מניחים ללא״מוסלמים לנסוע לעבר הערים‬ ‫על יהוד־אל־חייבר כבר שמעתי משהו גם מפי אבנר; אך לא הרי‬
‫הקדושות‪ .‬ברצותו להגיע לעבר תחנת הד!ה‪ ,‬אשר קרובה‬ ‫שמיעה סתם כהרי ישיבתי עתה על המחצלת כשכולי קשובה לדברי‬
‫לפי השמועה ליהוד־אל־חייבר‪ ,‬הוא נקלע ’לצרות צרורות‪.‬‬
‫נאסר‪ ,‬נשדד‪ ,‬מעונה‪ ,‬נקלע לבין שבטי בידווים יריבים‪,‬‬ ‫יחזקאל‪ ,‬שברגעים אלה דומה הוא עצמו לאחד הבידווים העברים‪.‬‬
‫נחבא במערות ובחול המדבר‪ ,‬ומדי פעם נדמה לו כי קרוב‬
‫הוא לפגוש ביהודי חייבר‪ .‬אלא שהזייה ומציאות מתערב­‬ ‫אבנר היה בימים ההם כינויו של יצחק בן־צבי‪ ,‬שהיה‬
‫בות עליו‪ .‬חבורה של רוכבים דוהרים במרוצה על גמלים‬ ‫ממייסדי ״השומר״ ולימים נשיא מדינת ישראל וחוקר‬
‫במדבר‪ ,‬ובן־לווייתו של עמשי מכנה אותם בשם ״ולד אל‬ ‫ארץ־ישראל ועדות ישראל במזרח‪ .‬פעם‪ ,‬בשעת התעוררות‪,‬‬
‫חייבר״ ומשביע את עמשי להסתתר מפניהם‪ .‬עמשי מהסס‪,‬‬ ‫מספרת אשתו רחל ינאית בן־צבי‪ ,‬אמר לה‪ :‬״יש בדעתי‬
‫אך נפשו לוהטת גחלים‪ ,‬והוא שם נפשו בכפו‪ ,‬קם על רגליו‪,‬‬ ‫לצאת עם יחזקאל אל המדבר‪ .‬אתלווה אליו לחפש אחרי‬

‫וכך תיאורו אז‪ ,‬על פי עדותו שלו־עצמו המובאת ברומן‪:‬‬

‫רץ וצועק‪ ,‬נכשל ונופל‪ ,‬קם וצורח וגמליהם בני דבשת אחת הקלים‬
‫כנשרים רחפו ונעלמו ושבו ונתגלו לרגעים במרחק עד אשר גזו ואינם‪.‬‬
‫מסביב פער עתה לועו מדבר שומם‪ ,‬ולי היה כמו סרו חיי מעלי‪,‬‬
‫בהיעלם אלה בקצה האופק‪ .‬ליבי אמר לי‪ ,‬כי בפקפוקי ובהתנפלי‬
‫ארצה החמצתי את השעה שנשלחה אלי ממרום‪ .‬וכי נס זה לא ישוב‬

‫בחיי ולא יקרני עוד‪.‬‬

‫עמשי חוזר לתחנת הרכבת ממנה יצא לדרכו‪ ,‬והוא יחף‪,‬‬
‫ומראהו כנרדף או כמשוגע מבני״המדבר‪ .‬גם על בני חבורתו‬
‫עוברות הרפתקאות קשות‪ ,‬הם נשדדים כמוהו‪ ,‬וכל אשר‬
‫להם נגנב‪ .‬עמשי ממשיך ללקט בקרב הבידווים שמועות‬
‫שונות ומשונות ועדויות לא‪-‬מבוססות על יהודי חייבר‪,‬‬
‫וסופו שהוא חוזר לירושלים בפחי נפש‪ ,‬כשאר בני־חברותו‪,‬‬

‫אשר איש מהם לא הצליח להגשים את משאת נפשו‪.‬‬