Page 4 - etmol 51
P. 4
יופיו ,שכן המחשבה האחת והיחידה היתה לעבור אותו בור מים בנגב
בשלום ולהגיע לעין־גדי .אולם יש לפעמים שעצם הטיול
במדבר גרם הנאה רבה .היה זה בשנים ברוכות גשמים, המים המשפחתיים היו לרוב מכוסים במכסה ברזל ונעולים.
כשבוואדיות זרמו מים רבים ,ומי שתייה היו מצויים בגבים, מים נוספים מצאנו במעיינות בנתיב הסיורים.
הגשם הצמיח דשאים ופרחים ,והחום לא העיק על המטיי
לים .בימים שכאלה היתה הצעידה -למסע של הנאה .אז אולם משהתחלנו לחצות את מדבר יהודה והנגב ,מנווטים
נהנינו מן הירידה האיטית והמרשימה בנקב עיךגדי ,כשכל מסעות של בני נוער לעין־גדי ,מצדה ,סדום או דרומה,
אחד צועד בזהירות בשביל בעקבות חברו .היינו מתפעלים לרביבים ולמכתשים -החלו הבעיות .החום הרב ששרר
ממעיין עין־גדי ,קוראים קריאות התרגשות בנחל סדיר במשך היום במדבר )למרות שמסעותינו במדבר הצטמצמו
)נחל דוד כיום( ובנחל עריגה)נחל ערוגות( ונהנים מהרחצה לחודשי החורף והאביב( ,המשא המעיק של תרמיל־הגב,
במאגר המים .בני שבט הראשידה עיבדו חלקות אדמה שהכיל ציוד לחמישה״שישה ימים ולפעמים יותר ,תרמיל
קטנות במימי עין־גדי וגידלו לידו עגבניות ומלפפונים .היינו הצד ומימייה אחת או שתיים -כל אלו במשקל של
משתאים למראה ביכורי ירקות אלו -דבר נדיר באותם
ימים בעונת החורף -והבדווים היו מספרים לנו בגאווה, כעשרים־וחמישה קילוגרם -הקשו עלינו לצעוד.
החום והמאמץ הגבירו את הצורך במי שתייה ,וכמות
שהם משווקים את הירקות ״למלון קינג דוד״ בירושלים. המים שנישאה במימייה ובכלים מאולתרים -כמו מכלי פח,
קומקומים וכדומה -צריכה היתה להספיק לרוות את
מצדה -משאת נפש
הצימאון ולו במעט ,בין מקור מים אחד למשנהו.
משם היינו ממשיכים לאורך ים המלח למצדה .היתה זו
משאת נפש לשוב ולעלות לצוק ,לצפות על מחנות הרומ מי גבים ומי בורות
אים ,לנווט את הדרך ולעזור לנערים הצעירים ,שהגיעו
לכאן לראשונה ,לעלות להר .יוסף בן-מתתיהו ,המספר על כדי להצליח בסיור או בטיול דרוש היה מידע מוקדם על
מקווי מים עצומים חצובים בהר ,נראה לנו כגוזמאי .אז מקורות המים לאורך הנתיב .מקורות המים במדבר יהודה
נראו לנו רק שרידי המחנות הרומיים ,ומאגרי המים, היו מי גבים ומי בורות .מי הגבים היו מי שיטפונות,
שבזרימתם בוואדיות נאגרו בתוך שקעים בסלעים ,שם
שנתגלו אחר-כך -היו בבחינת נעלם. מצאו מסתור מהחמה הלוהטת .איכותם של מי הגבים לא
לעזר רב היה לנו ספרו של יוסף ברסלבסקי)ברסלבי( על תמיד היתה טובה; פעמים היו אלה מים זכים וצוננים,
מצדה ,שנשאנו אתנו .אולם גם הוא התמקד רק בתיאור ופעמים צריך היה לסננם ולטהרם בעזרת טבליות טיהור,
המקום כפי המובא אצל יוסף בן-מתתיהו ב״מלחמות היהו
דים״ ,וכל תפארת ההר הגלויה כיום -חבויה היתה מתחת שנשאנו אתנו.
בבורות המים אפשר היה להבחין ממרחק ,שכן סמוכים
לתלי החורבות. היו לתלי אבנים ועפר לבן ,שהוצאו מהאדמה בעת חציבת
כאן המקום להזכיר בתודה ובהערצה את שמריה גוטמן, הבורות .הבורות היו מטויחים כדי למנוע את חילחול המים
איש קיבוץ נען ,שהביא את דבר מצדה לנוער בארץ .הוא
היה מורנו הראשון במסע למדבר ,והוא שנטע בנו את ושימשו את שבטי הבדווים ואת עדריהם.
האהבה לאיזור .עד לאותה תקופה לא היו חוקרים יהודים חציית המדבר דרשה מאמץ רב ,וקשה היה להתענג על
ששהו במצדה וחקרוה :מרביתם היו מבני אומות העולם.
שמריה גוטמן היה היהודי הראשון שחקר ,בתנאים קשים,
את המקום ,אף שלא היה משופע במשאבים .הוא שגילה את
התוואי של שביל הנחש ,ויחד עם עזריה אלון טיפס בצוק
הצפוני הקשה ,חקר ובדק ,והגיע אל מאגרי המים העצומים,
שהתקינו מהנדסיו של הורדוס ,ולאמות המים.
בראשית פעילותו אירגן שמריה גוטמן משלחת של חברי
קיבוצים ותנועות-נוער ,והללו הקימו מחנה על פסגת
מצדה .כמשימה ראשונה התקינו תוך כדי סיכון רב
שביל שטיפס למרומי הצוק ליד הסוללה .הם תקעו יתדות
ברזל בסלע וביניהן קשרו חבלים ,כדי לתת אחיזה למטפ
סים .מתקנים אלו שימשו אותנו בנאמנות כשהתחלנו אחר-
כך לטייל ,לסייר וללוות טיולים של תנועות הנוער למצדה.
מסתור מפני האנגלים
הורדוס ומהנדסיו חפרו בורות ,שנתייבשו מאז .בדרכנו
נתקלנו בבורות מים אחרים שיבשו ,והיינו שואלים את
עצמנו אם אלה הם אותם בורות ,שחצב עוזיהו מלך יהודה:
״ויבן מגדלים במדבר ויחצוב בורות רבים״)דברי הימים ב׳
כ״ו ,י׳( .בורות כאלה מצאנו בספר המדבר ,בעיקר מזרחה
לבני נעים .מאגרי מים כאלה נחצבו גם בימי שלטון
הביזנטים ,והם מסומנים לעיתים בצלבים .רובם של מאגרים
אלה נתמלאו באדמת סחף ,ובחלקם שימשו כמתבני תבן
לבדווים .לנו ,הסיירים ,הם שימשו כמקום מסתור מפני
האנגלים או כמקום לינה בימות גשמים.
מקור מים נוסף שהיה לנו לעזר רב ,היו בארות חפורות
ומדופנות ,המצויות בצמתי דרכים .יש ביניהן עמוקות עד
כדי 30מטר ויותר ,והמים מועלים מהן בעזרת גלגל וחבל.
