Page 9 - עתמול 267
P. 9

‫מכתב שד"ר אל הקהילות בנתיב ה"ערביסטן"‬                                                                                      ‫כתובה מחברון ועליה התחייבות החתן "שלא ישא [‪]...‬‬
                ‫(אוסף תיקי הקהילות‪ ,‬ספריית יד בן־צבי)‬                                         ‫לשום בת ישראל עליה בחייה אלא אם כן שהתה עמו עשרה [!] שנים רצופים ולא ילדה לו‬
                                                                                               ‫זרע של קיימא [‪ ]...‬ולא יעבור מאר"ץ והלאה ולא מנ"א והלאה ולא דרך הים [‪ ]...‬עד שיניח‬
                     ‫האישה‪ .‬כמו כן מתחייב הבעל להבטיח את מעמדה הכלכלי בעת‬
                                                     ‫היעדרותו ("ספוק מזונותיה")‪.‬‬                                       ‫לה גט זמן כשר"‪ ,‬תרנ"א (אתר הכתובות‪ ,‬אוסף הספרייה הלאומית)‬

                     ‫נוסח זה‪ ,‬בווריאנטים שונים‪ ,‬מופיע ב־‪ 67‬כתובות באתר הכתובות‪.‬‬                                              ‫איסור יציאה מן הארץ‬
                     ‫למעט אחת‪ ,‬כולן מארץ ישראל וסביבותיה (כגון צידון)‪ ,‬וגם‬                    ‫בחלק מן הכתובות הארצישראליות מופיעה התחייבות חריגה‬
                     ‫בכתובה האחת שאינה מארץ ישראל (קורסיקה‪ )1917 ,‬מצוין‬                       ‫של הבעל כלפי אשתו‪ ,‬שנועדה להגביל את יציאתו מהמרחב‬
                     ‫שהיא מבוססת על נוסח כתובה מצפת‪ ,‬וככל הנראה הועתקה‬
                     ‫מחוסר ידיעה‪ ,‬בשל צוק העתים בתקופת המלחמה‪ ,‬שקטעה את‬                                                     ‫הארצישראלי ללא רשות אשתו‪:‬‬
                                                                                              ‫ולא יעבור מאר"ץ [ארם צובא‪ ,‬הלא היא חלּב] והלאה‪ ,‬ולא מנ"א‬
                                                      ‫ההתנהלות הדתית השגרתית‪.‬‬                 ‫[נא אמון‪ ,‬הלא היא אלכסנדריה] והלאה‪ ,‬ולא בדרך ים כלל עד‬
                     ‫במחקרה על הסכמי קדם נישואין במשפט העברי‪ ,‬מציינת‬                          ‫שיניח לה גז"ך [גט זמן כשר] עם ספוק מזונותיה כפי ראות עיני‬
                     ‫איילת סג"ל‪ ,‬שהתחייבות בכתובה למתן "גט זמן" מוכרת כבר‬
                     ‫מן הגניזה הקהירית (המאה השתים־עשרה)‪ ,‬אך אינה מתועדת‬                                                  ‫ב"ד יכב"ץ [בית דין יכון בצדק]‪.‬‬
                     ‫כלל בספרות הפסיקה בימי הביניים בספרד ובאשכנז גם יחד‪.‬‬                     ‫החתן מתחייב כאן שלא לעזוב את אשתו מבלי שנתן לה "גט‬
                     ‫עם זאת‪ ,‬החל מן המאה השש־עשרה‪ ,‬מתחילים לראות בכתובות‬                      ‫זמן" — גט על תנאי‪ ,‬שייכנס לתוקף אם הבעל לא ישוב לביתו תוך‬
                     ‫מארץ ישראל ומסביבתה הקרובה התחייבות למתן "גט‬                             ‫פרק הזמן הנקוב בגט‪ .‬מטרת ההתחייבות היא למנוע עגינות של‬
                     ‫זמן" עקב נסיעה של הבעל‪ .‬ההתחייבות הופכת לתופעה‬
                     ‫רווחת החל מהמחצית השנייה של המאה התשע־‬
                     ‫עשרה‪ ,‬ומתמידה להופיע עד המאה העשרים‪ .‬התופעה‬
                     ‫החריגה בולטת שבעתיים‪ ,‬לאור הימצאותה גם בכתובות‬
                     ‫אשכנזיות בארץ ישראל‪ ,‬על אף שהפסיקה האשכנזית‬

                                           ‫נמנעת מהכנסת תנאים לכתובה‪.‬‬

                                           ‫השד"רים באים‬
            ‫חלק ניכר ממקורות ההכנסה של היישוב היהודי בארץ‬
            ‫ישראל בראשית העת החדשה הגיע באמצעות שד"רים‬
            ‫("שליחים דרחמנא" או "שליחים דרבנן")‪ ,‬שיצאו מארץ‬
            ‫ישראל לקהילות הגולה כדי לאסוף תרומות למען‬
            ‫היישוב‪ .‬השד"רים נהגו לנסוע בדרכים שהיו בחזקת‬

‫עת־מול ‪267‬‬                                                ‫‪ Tabula IIII Asiae,‬מפת הלבנט‪1535 ,‬‬

          ‫(אוסף המפות ע"ש ערן לאור‪ ,‬הספרייה הלאומית) ‪7‬‬
   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14