Page 18 - ETMOL_105

‫לגרמניה והפעם סיים את לימודי הרפו­‬
‫אה באוניברסיטת ברלין‪.‬‬
‫בית החולים ■לבכי ישראל‬ ‫כאשר שב לירושלים גר אצל הוריו‬

‫בעדי׳ק צפתי ת״ו•‬ ‫בנחלת‪-‬שבעה ושם קיבל את חוליו‪,‬‬
‫מצפה לקבל משרת רופא ב״ביקור‬
‫חולים״ כאשר הובטח לאביו‪ ,‬ששימש‬
‫שם כ״מזכיר וסופר ראשי״‪ .‬״ביקור‬
‫ני‪6‬ד ונמק‬ ‫חולים״ נוהל בידי העדה האשכנזית‬
‫והתחרה ב״משגב לדך״ שנוהל בידי‬
‫במעפתת טולטשינפקי ועטלינגער פראנקסורט‪.‬‬ ‫העדה הספרדית‪ .‬עם גבאי ״ביקור‬

‫רופא הכית ד־׳ כ הן עונה בכל יום לכל חולי העיר‬ ‫חולים״ נמנה יואל משה סלומון‪ ,‬ידיד‬
‫הדורשים בעצתו‪ ,‬ח נ ם‪.‬‬ ‫ותיק למיכל הכהן‪ .‬סלומון הבטיח את‬
‫משרת הרופא לבן חברו אולם חזר בו‬
‫מהבטחתו בתירוצים שונים‪ :‬״עול ימים‬
‫סמי המרפא יעשו בהבית הזה‪ .‬אם בחנם או בשכר‬ ‫‪ ,‬הוא הרופא וכהן הוא ואיך יוכל להתק­‬
‫רב אל חולה הנוטה למות‪ .‬שמא‬
‫מצער‪).‬״‪ 2‬סארא שהוא ‪ 10‬סנפ־׳ם(‬

‫ביי־י ■• החולפתי )תרנ׳יט( ענה הרופא לעשרים‬ ‫יטמאו״‪ ...‬האב הנפגע לקח עמו את‬
‫רשימת התורמים ועבר לעבוד ב״משגב‬
‫אלף הולים יבערך<‪ .‬בהמםסר‪.‬ד^ד•ן‪ :‬ישנם כא־בעת אלפים‬ ‫לדך״‪ .‬״ביקור חולים״ נותר ללא מזכיר‬
‫שביקר אותם הרופא כביתם חנ ם‪.‬‬ ‫מנוסה וללא רשימות נדבנים והובע‬

‫בהבית ד!זר‪ .‬שהוא ב י ת ה חול‪.‬ים'הי ח‪.‬ידי‪.‬‬ ‫חשש לקיומו‪.‬‬
‫אליהו הכהן החל לעבוד ב״משגב‬
‫בעיר )לבד ביה־‪.‬ח של המסיתים(‪ ,‬ישנם ■לעת עתה רק‬ ‫לדך״ כעוזרו של ד״ר ניקופורי‬
‫שמנד‪,.‬מטות לבועות׳‪.‬שהוא מעט• מאד •‪.‬לעומת מספר‬ ‫מאזאראקי‪ .‬יש להניח שמשרה זו לא‬

‫בני ישראל בעיר‪-‬הזאת שעולה‪.‬לשמונת אלפים‪.‬‬ ‫מילאה את ציפיותיו‪ ,‬ועל כן נענה וקיבל‬
‫בשנת ‪ 1894‬משרת רופא ממשלתי‬
‫ולכיךחובה קדושה מוטלת על כל יהנדי להשתתף‬ ‫בחברון‪.‬‬
‫בהחזקת ד‪.‬מסעל הקדוש הזה למען יתרחב חוג‬
‫השלטונות התורכיים שהעריכו את‬
‫פעולתו'ולא י‪:‬א ל צו‪ .‬עוה‪ .‬החולים העניים לדפוק‬ ‫עבודת הרופא בחברון‪ ,‬קידמוהו והציבו‬
‫אותו בעזה ״שרובה ארץ‪-‬ישראל וגדו­‬
‫על פתהי‪-‬זרים‪.‬‬ ‫לה היא פי שניים מיפו״‪.‬‬

‫מודעה בעתון בשנת ‪ ,1901‬ד״ר הכהן מטפל חינם בצפת‬ ‫בעת שירותו בעזה הכיר צעירה‬
‫מאתסה‪ ,‬נשא אותה לאשה ונסע עמה‬
‫לרוסיה‪ .‬הנישואין לא עלו יפה‪ ,‬אך‬
‫נקרא לשרת בצבא התורכי‪ ,‬שלחם‬ ‫תושבי צפת לא הניחה לד״ר הכהן‪,‬‬ ‫הרופא נשאר ברוסיה וכעבודה צדדית‬
‫באנגלים בסיני‪ ,‬והוצב בעזה‪ ,‬ושם שהה‬ ‫והוא המשיך לטפל בחולים בין כתלי‬ ‫שימש בהוראה אצל משפחת הגביר‬
‫עד שנת ‪ .1916‬בהיוודע דבר שיחרורו‬ ‫המוסד הסגור‪ .‬לימים נשא לו אשה בת‬ ‫ברודסקי‪.‬‬
‫מן הצבא קיבל הצעה לשוב ולשרת‬ ‫ירושלים‪.‬‬
‫בפתח‪-‬תקוה‪ ,‬ונענה לה‪ .‬שנים אחדות‬ ‫הוא חזר לארץ‪-‬ישראל וקיבל הצעה‬
‫עבד במושבה ובמאורעות ‪ 1921‬אף‬ ‫הברון רוטשילד מינה את הכהן‬ ‫מטעם חברת הצדקה ״למען ציון״‬
‫אירגן את השירות הרפואי והשתתף‬ ‫ל״רופא ראשי למושבות הגליל״ ופעי­‬ ‫להיות רופא בבית‪-‬החולים בצפת‪ ,‬שנח­‬
‫בהגנת המקום‪ .‬החובש במושבה היה‬ ‫לותו השתרעה על פני משמר‪-‬הירדן‪,‬‬ ‫נך בשנת ‪ 1873‬בידי הגביר רפאל‬
‫דוד רשקוביץ שראה עצמו כ״ידען‬ ‫יסוד‪-‬המעלה ומחניים והוא טיפל גם‬ ‫אטלינגר‪ ,‬לזכר חמותו מינדיל‬
‫ואיש רפואה״‪ .‬אף‪-‬על‪-‬פי שהוזהר על‪-‬‬ ‫בבדוים שבעמק החולה‪ .‬ד״ר הכהן‬ ‫טולשינסקי‪ ,‬אולם עמד בשממונו עד‬
‫ידי ד״ר הכהן מילא את מקומו בהעדרו‬ ‫טיפל גם בכפרים הערביים שתושביהם‬ ‫אשר שופץ בסוף המאה‪ ,‬והכהן נתמנה‬
‫ולא היסס לרשום תרופות לחולים‪.‬‬
‫כינו אותו בשם ״חכים אליאם״‪.‬‬ ‫כרופא בו‪.‬‬
‫ב‪ 1908-‬עזב את עבודתו בצפת‬
‫יהודי צפת חגגו את פתיחתו של והרחיק עד מרוקו‪ ,‬ושם שימש כרופא‪ -‬אנשי ועד המושבה ניצבו מאחורי‬
‫בית‪-‬חולים יהודי בעירם ולא נזקקו עוד הסולטן‪ .‬אחר‪-‬כך הרחיק עד עירק ועבד החובש וגרמו לפרישת הרופא‪ .‬ד׳ר‬
‫לשתי מרפאות המיסיון‪ .‬פעולתו הרא­ בבגדד‪ .‬לבסוף חזר לארץ והפעם התיי­ הכהן נשאר במושבה כרופא עצמאי עד‬
‫שונה של הכהן הייתה להילחם במלריה שב ביפו‪ ,‬ושם התחבב על תושביה אשר הובהל לבית‪-‬חולים ״הדסה״ בתל‪-‬‬
‫שהפילה חללים רבים בעיר‪ .‬סייע בידו ״משום התרחקותו מכבוד ומשכורת״‪ .‬אביב בשנת ‪ ,1926‬כשחש כאבים‬
‫ד״ר צבי ברדש וכך החלה תקופת בשנת ‪ 1911‬נענה לפניית ועד המושבה חזקים‪ .‬הרופאים בדקוהו והחליטו‬
‫פריחה בשירותים הרפואיים של צפת פתח‪-‬תקוה והחל לשמש כרופא המוש­ לנתחו‪ .‬הוא לא קם מאותו ניתוח‪ .‬ד״ר‬
‫וסביבותיה‪ .‬הכהן ביצע גם ניתוחים בה‪ .‬עד מהרה נאלץ לפרוש ממשרתו הכהן‪ ,‬הרופא המנתח‪ ,‬מת תחת סכין‬
‫שחלקם הוגדרו כמסובכים‪ ,‬ועל‪-‬כך זכה ובעתונות נכתב‪ :‬״מסיבות הפוליטיקה המנתחים‪.‬‬
‫הזעומה במושבתנו המפזרת כוחותינו בנו בכורו של ד׳ר אליהו הכהן‪,‬‬ ‫בשבחים רבים מעל דפי העתונים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1902‬פרצו בצפת מגפת אבע­ המועטים ומשחתת כל חלקה טובה״‪ .‬נפתלי הכהן‪ ,‬היה אף הוא רופא‪ ,‬אבל‬
‫בועות שחורות ומחלה שלא זוהתה אנשי צפת מיהרו לשוב ולבקשו סירב לקבל את הצעת ועד פתח‪-‬תקוה‬
‫ואשר גרמה להפלות אצל נשים הרות‪ .‬לשרת בקהלם והוא חזר לגליל‪ .‬בשנת לשמש כרופא המושבה‪ ,‬וירד לצרפת‪,‬‬
‫ודווקא בעיצומה של תקופה קשה זו‪ 1914 ,‬פירסם מאמר שיידע את רופאי ושם היה לסופר מפורסם‪ .‬הוא שינה את‬
‫נלאה התורם רפאל אטלינגר‪ ,‬שישב הארץ בפרטי תרופה למחלת הסכרת שמו לפייר ניראק‪ .‬בספר שכתב בשנת‬
‫בפרנקפורט‪ ,‬מלשאת לבדו בהוצאות ואותה ניסה על חוליו‪ .‬ישיבתו בצפת ‪ 1956‬תיאר את קורות אביו בארץ‬
‫אחזקתו של המוסד‪ ,‬והוא נסגר‪ .‬מצוקת לא ארכה‪ :‬למרות גילו הגבוה יחסית‪ ,‬הקודש‪.‬‬

‫‪.18‬‬