Page 22 - ETMOL_105
P. 22
מטולצ׳ין ל״אוהל״
מאת יהודה גבאי
יהודה גבאי הוא מראשוני העליה השלישית ,עלה לארץ בשנת ,1921עבד יהודה גבאי במחזה ״שומרי החומות״
בסלילת כבישים בעמק ובחיפה ,היה מראשוני ההסתדרות וממייסדי עם מאיר מרגלית1948 ,
״הפועל״ .מנעוריו גילה כשרונות למשחק .בשנת 1925עבר משה הלוי
במחנות הפועלים כדי לבחור שחקנים ללהקת תיאטרון שעמד להקים
בחסות ההסתדרות ,ובחר גם ביהודה גבאי .במשך יותר מארבעים שנה
הופיע בתיאטרון והציג גלריה של תפקידים במחזות רבים .מילדותו נמשך
גם לאספנות וכינס כל מודעה וכרזה ופירסום הקשור לתיאטרון היהודי
והעברי .משנסגר תיאטרון ״אוהל״ תרם את אוספו הגדול לעיריית
תל־אביב ,שהקימה מוזיאון לתיאטרון .יהודה גבאי עומד בראש המוזיאון
הנמצא ברחוב מלצ׳ט בתל־אביב .במאמר זה מספר גבאי את זכרונותיו על
ימיו הראשונים בארץ ועל ייסוד ה״אוהל״.
עבדתי כחודש וחצי אצל בן־דודי ביבנאל .שמעתי על נולדתי בעיירה טולצ׳ין שבאוקראינה בשנת .1905היינו
חבורות החלוצים שסוללים כביש מעפולה לנצרת .אמרתי שבעה אחים .בעיירה שלנו ,כמו בעיירות רבות בלב
שלום לבן־דודי והצטרפתי לקבוצה .כשנגמרה העבודה, אוקראינה ,היו רבים שידעו עברית היטב .בעיירה היו
עברתי לחיפה והצטרפתי לחבורה שסללה כביש לנוה־שאנן מנויים על ״הצפירה״ ,העתון העברי שיצא לאור אז
-אני עבדתי כחוצב .גם אז קיבלו הלוואות מהמוסדות ברוסיה ,ובבתים רבים היו ספרים בעברית מן הספרות
לשיכון -שתי לירות וחצי ,שבהן קניתי יחד עם חברים החדשה .טולצ׳ין ידועה בהיסטוריה היהודית ,שכן זו אחת
אחרים אוהל ,והשתכנו בו במעלה הכרמל .התחלנו העיירות שנפגעו ביותר בימי הפרעות של חמלניצקי,
״לבלות״ ,קניתי מכנסיים חדשים וחולצה רקומה בנוסח כ־ 150שנה לפני הולדתי ,וסיפורי הפוגרומים מאז היו
רוסי ,והיינו נפגשים בשעות הערב במועדון של מפלגת האגדות שבהן יישנו את הילדים בטולצ׳ין .מגיל שתים־
אחדות־העבודה או בבית הקפה של קצ׳קא ,שהיה מפורסם עשרה אני זוכר את עצמי כציוני פעיל המשתתף בכל
בין החלוצים בחיפה .עבדתי בבניין והייתי פעיל בנוער* המבצעים ״הציוניים״ של העיירה .החלום של אמי היה
העובד .אהבתי לשחק כדורגל .הצטרפתי ל״מכבי״ ,אבל לשלוח שניים מבניה ללמוד בגימנסיה ״הרצליה״ בעיר
מכבי היתה תנועה של ״עשירים״ ,התכנסנו חבורה של היהודית החדשה שקמה זה עתה -תל־אביב -והתעודות
פועלים אוהבי ספורט ויחד עם עוד משוגעים־לדבר יסדנו שלי ושל אחי אמנם נשלחו לארץ כדי לאשר את לימודינו,
את ״הפועל״ .מספר פנקס החבר שלי ב״הפועל״ הוא אחד, אבל אז פרצה מלחמת העולם הראשונה ולאחריה המהפכה
הרוסית ומלחמותיה שלה ,וחלום זה לא התגשם .מילדות
מספר פנקס החבר בהסתדרות הוא .608 היתה לי נטיה לתיאטרון והופעתי בעיירה בהצגות חובבים.
באותו הזמן הגיע לארץ איש צעיר וחולם ,שביקש להקים עברתי לאודסה ,למדתי בגימנסיה ,שמעתי שיעורים
תיאטרון .היה זה משה הלוי ,מראשוני ״הבימה״ במוסקבה באוניברסיטה העממית העברית ובין המורים היו ביאליק,
שעזב את הלהקה כשעוד הופיעה ברוסיה ועלה לארץ כדי טשרניחובסקי ,קלוזנר ודרויאנוב .אני עדיין זוכר את
להקים כאן תיאטרון פועלים .הוא התקשר עם ועדת טשרניחובסקי פותח בחמת זעם וקורא את שירו ״אי חרבי,
התרבות של ההסתדרות ,וזו הבטיחה לו עזרה ,והוא יצא חרב נוקמת״ בתגובה לידיעה על פוגרום נוסף שפרע
למחנות הפועלים כדי לחפש אחרי בעלי כשרונות למשחק. בסביבות אודסה החלטתי לנסוע לארץ־ישראל .כדי להכין
בכל מקום ערך בחינות .כשהגיע לחיפה נרשמתי גם אני את העולים הצעירים לחיי הארץ נפתחו בתי־מלאכה שונים
למבחן .כארבעים איש הופיעו לפני הלוי ,ומכולם נבחרו ואני עבדתי בסנדלריה ובנגריה ובחוה חקלאית ,שכן מובן
שלושה אנשים ואני בתוכם .לקחתי את צרורי בידי ונסעתי היה שעם בואי לארץ אצטרף לפועלים הבונים אותה.
ברכבת לתל״אביב .זה היה בשנת 1925ואני הצטרפתי
לחבורת הצעירים שהתחילה בחזרות בבית״הספר לנגינה מילדות אהבתי ציור ולמדתי גם ציור.
״שולמית״ .״הבימה״ עדיין היתה במוסקבה ובעיר פעל גנבתי את הגבול לרומניה יחד עם חבורה של יהודים.
התא״י בהנהלתו של מנחם גנסין ,אבל עתידו היה מעורפל. נכשלנ> בפעם ראשונה וניסינו בפעם שניה והצלחנו .שהיתי
באופן רשמי היינו ״סטודיו דרמטית ליד ועדת התרבות ברומניה תשעה חודשים והפלגתי לארץ ישראל .הגעתי
של ההסתדרות״ .ההסתדרות מימנה את הוצאות משה הלוי, לחיפה ובכיסי לירה ושמונים גרוש ,ומייד נסעתי לתל׳אביב
ששמעה כבר יצא בין הציונים .לא היה לי קרוב בעיר.
ישנתי בשדרות רוטשילד וביום נכנסתי לספריית ״שער
ציון״ הסמוכה וביקשתי לקרוא את ספרי ברנר שנרצח כמה
חודשים לפני כן.
22
