Page 16 - ETMOL_119

‫בדום ודדייפוס‬

‫־־זש הממשלה היהודי הראשון בצרפת‬

‫דרייפוס נושא של עוול אישי‪ ,‬לא עניין יה‪F m 1‬‬

‫לשתוק ולהדחיק את כל העניין‪ .‬ציפו‬ ‫מאת ישראל אלדר‬ ‫ליאון בלום היה היהודי הראשון מאז‬
‫שהזמן והשתיקה ימחקו את התוצאות‪.‬‬ ‫ומעולם שנבהר לעמוד בראש ממשלה‬
‫היהודים הגיבו בחשדנות למיבצע‬ ‫צדק חריף‪ ,‬הצטרף למאבק רק שלוש‬ ‫צרפתית‪ .‬הדבר אירע בשנת ‪ ,1936‬והיה‬
‫ההתעוררות‪ .‬אמרו כי היהודים צריכים‬ ‫שנים אחרי גזר־הדין המרשיע על‬ ‫גם הסוציאליםט הראשון שעמד בראש‬
‫לשתוק ולא להתערב‪ .‬היו אפילו‬ ‫דרייפום‪ ,‬וגם אז‪ ,‬על רקע כללי‪ ,‬כשהוא‬ ‫ממשלה צרפתית ונמנה עם אישיה‬
‫תופעות של פטריוטיות‪ ,‬של כבוד לצבא‬ ‫דוחה את העניין האנטישמי הקשור‬ ‫החשובים לפני מלחמת העולם השניה‪.‬‬
‫ואמון במנהיגים‪ .‬לא מוכנים היו לקבל‬ ‫בפרשת דרייפוס‪ .‬בכך היה דוגמה‬ ‫הוא ביקש לארגן חזית כללית כנגד‬
‫שאלה יכולים לטעות‪ .‬אולם‪ ,‬היתה גם‬ ‫ליהודים רבים בצרפת ובמקומות‬ ‫הנאציזם והפאשיזם באירופה‪ ,‬ושימש‬
‫זהירות אנוכית‪ :‬היהודים לא רצו‬ ‫אחרים‪ ,‬שאם־כי לא התכחשו ליהדותם‪,‬‬ ‫עוד פעמיים כראש ממשלה במשך‬
‫שיאמינו כי הם מגינים על דרייפוס‬ ‫ראו עצמם בראש וראשונה בנים‬
‫משום שהוא יהודי‪ .‬לא רצו שיזהו בהם‬ ‫למדינה בה גדלו‪ ,‬גם אם זו הפנתה‬ ‫תקופות קצרות‪.‬‬
‫הזדהות גזעית‪ .‬הששו לעורר עוד יותר‬ ‫ליאון בלום היה סופר ועתונאי שלחם‬
‫את האנטישמיות‪ ,‬שהיתה כבר קשה‬ ‫עורף להם ולאחיהם לאמונה‪.‬‬ ‫למען כל עניין שראה אותו ראוי וצודק‪.‬‬
‫בימים ההם‪ .‬במיוחד לא הרגישו נוח‬ ‫כארבעים שנה לאחר פרשת דרייפום‪,‬‬ ‫בלום לא הכחיש את מוצאו היהודי‬
‫האנשים בגילו של דרייפוס שהצליחו‬ ‫ב*‪ ,1935‬כינס בלום את מאמריו על‬ ‫ולפני מותו ב־‪ 1950‬אף עזר למאבקים‬
‫לחדור לשורות השלטון‪ ,‬היהודים‬ ‫דרייפוס בספר ״זכרונות על הפרשה״‬ ‫על עצמאות ישראל‪ .‬עם זאת ראה עצמו‬
‫העשירים ואלה מהמעמד הבינוני‪,‬‬ ‫ובו ביקש להסביר מדוע הצטרף‬
‫היהודים שבפקידות הממשלתית‪ ,‬חששו‬ ‫לנאבקים על זיכויו של הקצין החף‬ ‫בראש וראשונה כצרפתי‪.‬‬
‫להיאבק בעד דרייפוס בדיוק כפי שהם‬ ‫מפשע באיחור של שלוש שנים‪:‬‬ ‫תחילת פעילותו הפוליטית קשורה‬
‫״בציבור היהודי שאני הייתי מסתובב‬ ‫לפרשת אלפרד דרייפוס‪ ,‬הקצין היהודי‬
‫מפחדים היום להתגייס למאבק‬ ‫בקרבו לא היתה שום תחושה של‬ ‫שהואשם בבגידה בצרפת לפני מאה‬
‫בפאשיזם‪ ...‬רק רצו להיעלם‪ ...‬הם חשבו‬ ‫הזדהות עם דרייפוס‪ .‬היהודים קבלו את‬ ‫שנה‪ ,‬פרשה שגרמה לגל אנטישמי גדול‪,‬‬
‫שאפשר להתגבר על האנטישמיות‬ ‫התזה של אשמתו‪ .‬הם הרגישו כי צרה‬ ‫יחד עם מאבק פוליטי ורעיוני שהשאיר‬
‫על־ידי נייטראליות זהירה‪ .‬לא הבינו אז‬ ‫גדולה נפלה על ישראל‪ ,‬אולם העדיפו‬ ‫את רישומו על תולדות צרפת שנים‬
‫ששום גמישות‪ ,‬שום עמדה פושרת‪ ,‬לא‬ ‫רבות אחר״כך‪ .‬בלום בן העשרים־‬
‫תציל אותם מציפורני האנטי־‬ ‫ושלוש‪ ,‬בנו של סוחר מצליח ובעל חוש‬
‫דרייפוסים הרבים או הפאשיסטים״‪.‬‬
‫וכאן בא הווידוי העצמי של ליאון‬ ‫ליאון בלום‪ .‬ראש ממשלת צרפת‬
‫בלום‪ :‬״אני יהודי מהמעמד הבינוני‪...‬‬
‫והתנהגתי בעצמי כרוב היהודים״‪.‬‬
‫ובמקום אחר אומר ליאון בלום‪ :‬״לכן‬
‫אני‪ ,‬יהודי מהמעמד הבינוני ובאופן‬
‫בלתי־מודע תלוי באיזון המשפחתי‬
‫ומההתקשרויות הרגילות‪ ,‬לא היה בי‬
‫יותר רצון מאשר לאחרים לקבל את‬

‫חפותו של דרייפוס״‪.‬‬

‫עוול לאיש‬

‫לאחר זמן‪ ,‬משהתחוורה לו העוול‬
‫שנעשה לדרייפוס החל מייד בפעילות‬
‫למענו ועשה זאת בכל מאודו ויכולתו‬
‫האישית‪ .‬הוא השקיע במאבק את כל‬
‫כוחותיו‪ .‬באותן שנים הידק את קשריו‬
‫עם מיטב האנשים שעמדו בראש‬
‫הסוציאליסטים הצרפתיים ובין‬
‫החשובים שבהם היה ז׳אן ז׳ורס‪.‬‬

‫‪16‬‬