Page 197 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 197

‫אביגדור שנאן‬  ‫‪196‬‬

                                                                                                          ‫]ג[‬

‫קודם שנבוא להסביר מה עומד מאחורי גישותיהם של חז״ל בציירם את דוד‬
‫בדרך שציירוהו‪ ,‬נסב את תשומת לבנו למסורת אגדית נוספת‪ ,‬שנתלבדו בה‬

                                            ‫כמה ובמה מן המוטיווים שפגשנו בהם לעיל‪:‬‬

‫אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬מה הוא שכתוב ״הודיעני ה‪ ,‬קיצי ומידת ימי מה‬
                                         ‫היא אדעה מה חדל אני‪)?,,‬תהילים לט‪,‬ה(‪.‬‬

                 ‫אמר דוד לפני הקב״ה‪ :‬״ריבונו של עולם‪ ,‬הודיעני ה‪ ,‬קיצי‪.,,‬‬
          ‫— אמר לו‪ :‬״גזרה היא מלפני שאין מודיעין קיצו של בשר ודם״‪.‬‬

                                                                 ‫— ״ומידת ימי מה היא״?‬
                     ‫— ״גזרה היא מלפני שאין מודיעין מידת ימיו של אדם״‪.‬‬

                                         ‫— ״ואדעה מה )מתי‪ ,‬באיזה יום( חדל אני״‬
                                                              ‫— אמר לו‪ :‬״בשבת תמות״‪.‬‬

                          ‫— ״אמות באחד בשבת )היינו‪ :‬ביום ראשון בשבוע(״‪.‬‬
        ‫— אמר לו‪ :‬״כבר הגיע )זמנה של( מלכות שלמה בנך ואין מלכות‬

                                             ‫נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא״‪.‬‬
                                                                     ‫— ״אמות בערב שבת״‪.‬‬

  ‫־־ אמר לו‪ :‬״‪,‬כי טוב יום בחצריך מאלף‪) ,‬שם פד‪,‬יא(‪ .‬טוב לי יום אחד‬
‫שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב‬

                                                                    ‫לפני על גבי המזבח״‬
   ‫)בבלי שבת ל ע״א ]מיעוטו מתורגם מארמית[(‬

‫גם כאן משמש פסוק מתהילים דווקא כדי להאיר אירוע מחיי דוד‪ ,‬המתואר כמי‬
‫שנמצא בדיאלוג עם האלוהים ויש בו הביטחון העצמי והעוז אף להתמקח עם‬
‫ריבון העולמים בשאלת מועד מותו‪ .‬דוד מתואר בקטע כמי שעוסק בעיקר‬
‫בתלמוד תורה‪ ,‬ועיסוק זה חביב בעיני האלוהים יותר מאלף העולות שיקריב‬

                 ‫שלמה עם התמלכותו)ראה מל״א ג‪,‬ד(‪ .‬וממשיך התלמוד ומספר‪:‬‬

‫כל יום שבת היה )דוד( יושב ולומד כל היום‪ .‬באותו יום שצריך היה‬
‫למות‪ ,‬עמד מלאך המוות מולו ולא יכול לו משום שלא פסק פיו מלימוד‪.‬‬
‫אמר‪ :‬״מה אעשה לו?״ היה לו גן אחורי ביתו‪ ,‬בא מלאך המוות ועלה‬
‫והרעיש באילנות‪ .‬יצא )דוד( לראות )מה מקור הרעש(‪ .‬היה עולה‬
‫במדרגה‪ ,‬נשברה מדרגה מתחתיו ונשתתק)מבהלה רגעית ופסק מלימודו(‬

                                                  ‫ונפטר )שם ל ע״ב ]במקור בארמית[(‪.‬‬

‫גם דמות גדולה כדוד איננה מחוסנת מפני גורלו של כל אדם‪ ,‬אך במקרה זה‬
‫צריך היה מלאך המוות להתחכם לו כדי ליטול נשמתו‪ .‬וכיוון שיום השבת‬
   192   193   194   195   196   197   198   199   200   201   202