Page 9 - ETMOL_46

‫מכתבו דמר נצפה ‪ -‬על אדרעש )כתו­‬ ‫נסול ופרשוה ״שקאלעם״‪ ,‬משמע בתי‪-‬‬ ‫תשא את השם ״עץ חיים״‪ ,‬והישיבה‬
‫ספר‪ ,‬שהרבנים אסרו הקמתם בירוש­‬ ‫קמה‪.‬‬
‫בת( ידי״נ ]ידיד נפשי[ הגאון מו ה ד׳ מ‬ ‫לים‪ .‬הרב שאול בנימין הוזעק אל הר­‬
‫בנים‪ ,‬ועל‪-‬פי פסק‪-‬דין שלהם הוטל עליו‬ ‫״גורל״ לטובת הישיבה‬
‫]מורנו הרב מאיר אוירבך[ נ״י או על‬ ‫להפקיד את ה״גורל״ בידיהם‪ ,‬עד שיו­‬
‫חלט כדת מה לעשות בעניין‬ ‫אין ספק שכבר אז‪ ,‬בתחילת שנת‬
‫אדרעש שלי כשמי שמואל סלאנט‪.‬‬ ‫תרכ״ב )‪ ,(1862‬הבין הרב שאול בני­‬
‫ה״בילדונגסאנשטאלט‪.‬״‬ ‫מין שאם לא יימצא מוצא לכסף הנדרש‬
‫מאמרים וקונטרסים‬ ‫חבריו השפיעו עליו שלא להסכים‬ ‫להחזקת הישיבה‪ ,‬״דבר מתמיד וקיים״‬
‫לכף‪ ,‬ומחלוקת שירושלים לא ידעה‬ ‫‪ -‬היא לא תחזיק מעמד‪ ,‬ויבולע לה‬
‫בכך לא נגמר הענין‪ .‬המתנגדים‬ ‫כמותה פרצה בכל עוזה‪ ,‬וכבר אי‪-‬אפשר‬ ‫ביחוד מפני חתירת הרבנים הממונים‪,‬‬
‫פירסמו מאמרים ארסיים בכל העתונות‬ ‫היה לעצור בעדה‪ .‬ר׳ שאול בנימין יצא‬ ‫שטוענים כי בכלל לא היה צורף בישי­‬
‫היהודית בארץ ובחוץ‪-‬לארץ‪ ,‬ובשנת‬ ‫לאירופה להפיץ את ה״גורל״‪ ,‬והרבנים‬ ‫בה‪ :‬״יש ויש בתי מדרשות‪ ,‬מקומות‬
‫תרכ״ד )‪ (1864‬הדפיסו בירושלים‬ ‫קבועות ]![ לתורה‪ ...‬ולא יאמר אדם צר‬
‫״קונטרס אמת ומשפט״ שהוא מלא חרו‪-‬‬ ‫הריצו לשם מכתבי‪-‬השמצה נגדו‪.‬‬
‫פים וגדופים ועלילות‪-‬שוא על הרב‬ ‫לי המקום בירושלים‪.‬״‬
‫שאול בנימין וחבריו‪ ,‬ואילו הם השיבו‬ ‫מכתב של הרב סלאנט‬ ‫אי״לכף העמיס על עצמו עול כבד‪,‬‬
‫ב״ספר דמעת העשוקים״ בו הם מוחים‬ ‫ויחד עם שני חבריו הגבאים קנה חצר‬
‫על הבזיונות שמבזים אותם על לא עוול‬ ‫למכתב אחד ‪ -‬שמורכב משנים ‪-‬‬ ‫גדולה בחארת‪-‬א‪-‬שריפע בעיר‪-‬‬
‫בכפם‪ .‬גם חוברת אנונימית בשם‬ ‫שנשלח על‪-‬ידי הרב שמואל סלאנט לרב‬ ‫העתיקה‪ ,‬שהיתה משולבת משלושה‬
‫״קונטרס דברי אמת״ המצדדת בזכותם‪,‬‬ ‫אליהו גוטמאכער בכ״ב בתמוז תרכ״ג‪,‬‬ ‫חצרות חרבות‪ ,‬אשר יחד עם הוצאות‬
‫הופיעה אז בירושלים‪ ,‬ולדעת ״המגיד״‬ ‫וטרם ראה אור‪ ,‬יש חשיבות מיוחדת‪,‬‬ ‫תיקון‪ ,‬עלתה שלושת אלפים לירות‬
‫מט״ו בחשון התרכ״ד מחברה הוא‬ ‫ביחוד מפני שבחלקו הראשון נמצאת‬ ‫שטרלינג‪ .‬חלק מסכום זה השקיעו שלו­‬
‫״הראשון לציון מוהר״ר חיים דוד חזן‪.‬״‬ ‫חתימת ידו ממש של הרב סלאנט‪ ,‬דבר‬ ‫שתם מכספם הם‪ ,‬ואת השאר לוו על‬
‫כעשר שנים נמשכה מחלוקת זו ‪-‬‬ ‫שהוא נדיר ביותר‪ .‬כידוע‪ ,‬מעידים כמה‬ ‫אחריותם מאנשים שונים וביחוד מהג­‬
‫בהפסקות קלות ‪ -‬והגיעה לשיאה ביום‬ ‫מזקני ירושלים וביניהם הרב י‪.‬ל‪ .‬מימון‬ ‫ביר פישל לאפין‪ .‬כדי שיוכלו לסלק חוב‬
‫ד׳ בתשרי תרל״ד‪ (1874) ,‬כאשר הרב‬ ‫והרב ח‪.‬י‪ .‬קוסובסקי ‪ -‬שהרב סלאנט‬ ‫זה‪ ,‬הגה הרב שאול בנימין רעיון מקו­‬
‫שאול בנימין הושם במאסר מפני שרשם‬ ‫לא ידע לכתוב‪ ,‬וא‪.‬ר‪ .‬מלאכי מספר‬ ‫רי‪ ,‬להגריל את שמונה‪-‬עשר הבתים‬
‫את החצר על‪-‬שם אשתו‪ .‬פעולה זו‬ ‫ש״בקושי רב למד לחתום את שמו‪ ,‬אבל‬ ‫שבחצר וכל זוכה שיקדיש את הבית‬
‫שנראתה בעיני יחידים כ״מעשה מכו­‬ ‫חתם תמיד בחותמת גומי‪) ".‬על כף בי‪-‬‬ ‫שזכה בו לישיבת ״עץ חיים״ ‪ -‬יצויין‬
‫ער״ ‪ -‬נעשתה לפי הצעת רבני חוץ‪-‬‬ ‫חוד‪ :‬נ‪ .‬בן‪-‬מנחם‪ ,‬בשערי ספר‪ ,‬מוסד‬ ‫הדבר על לוח שיש שייקבע בכניסה‬
‫לארץ‪ ,‬אשר ערבו לכך‪ ,‬שאחרי סילוק‬ ‫הרב קוק תשכ״ז‪ ,‬עמ׳ ‪ .(140-138‬מפני‬
‫החוב על החצר ‪ -‬היא תוחזר לעדת‬ ‫לבית‪.‬‬
‫הפרושים‪ .‬אבל פישל לאפין שנשה‬ ‫חשיבותו של המכתב נביאו בכאן‪:‬‬ ‫לשם כף הדפיס ‪ -‬בסודי‪-‬סודות מפני‬
‫מהרב שאול בנימין סכום גדול‪ ,‬הגיש‬ ‫פחד תגובת הרבנים ‪ -‬דפי ״גורל״ בעב­‬
‫תביעה נגדו בערכאות זרה‪ ,‬וכתוצאה‬ ‫ידיד ד׳ ‪ -‬שמענו פה אשר הרב ד שאול‬ ‫רית ובתרגום גרמני‪ .‬בסוף התרגום‬
‫מכך נאסרה גם אשתו של הרב שאול‬ ‫בנימין הכהן היה בברעסלי בראש־‬ ‫הוסיף ג‪ .‬רוזין‪ ,‬קונסול פרוסןה בירוש­‬
‫בנימין‪ ,‬ושניהם בילו את יום הכפורים‬ ‫חודש תמוז ומשם נסע לגרידיץ ‪-‬‬ ‫לים‪ ,‬דברי המלצה על חשיבות הישיבה‪,‬‬
‫לה תר או ת עם הד״ג )הדר גאונו( ‪-‬‬ ‫״בילדונגסאנשטאלט״ כלשונו‪ .‬נקבעו‬
‫וחג הסוכות בבית‪-‬האסורים‪.‬‬ ‫לזאת אבקש את כת״ר )כבוד תורתו(‬ ‫ארבע דרגות‪-‬מחיר ל״גורל״‪ 1 :‬שטר­‬
‫גם אחרי מותו של הרב שאול בנימין‬ ‫כי יהיה נא חסדו דמר למחול להודיע‬ ‫לינג‪ 10 ,‬שילינג‪ 5 ,‬שילינג ו‪ 2-‬שילינג‪.‬‬
‫בגולה‪ ,‬לא שכך הריב‪ .‬בה״חבצלת״‬ ‫מה מעשהו ומסעהו ואנה העיד פניו‬ ‫אלא שלרוע המזל‪ ,‬קרתה תקלה‪ :‬שלו­‬
‫מיום י״ד באייר תרמ״א )‪ ,(1881‬מותק­‬ ‫משם והלאה‪ ,‬כי מפה נסיעתו היה‬ ‫שה עותקים מן ה״גורל״ נשרו מחיקו‬
‫פים הרבנים המתנגדים על מעשיהם‬ ‫בהיעלם דבר מאתנו‪ ,‬ועד הנה לא‬ ‫של ליבוש כהן שעה שיצא מבית‪-‬‬
‫על‪-‬ידי י‪.‬ד‪ .‬פרומקין‪ ,‬עורך העתון‪ .‬לב­‬ ‫ידענו על מה ומה‪ .‬אולם זאת שמענו‬ ‫הדפום‪ ,‬והמוצא הישר מיהר להעבירם‬
‫סוף‪ ,‬בתרמ״ב‪ ,‬״ניצחו״ המתנגדים ואת‬ ‫אשר בידו פנקס וכמה חתימות אשר‬
‫החצר נאלצו למכור לכיסוי הוצאות‬ ‫ח ת מו להפצרתו וכמה חו ת מו ת מפות­‬ ‫לידיו של הרב שמואל סלאנט‪.‬‬
‫המשפט‪ .‬ואילו הנושים‪ ,‬השיגו רק חלק‬ ‫חות‪ .‬ימחול נא כבוד רו״מ )רום מעל­‬ ‫אחרי עיון ב״גורל״‪ ,‬קמה מהומה‬
‫תו( שיחיה להטריח ולבוא בכתובים‬ ‫גדולה‪ .‬הרבניס‪-‬הממונים נאחזו במלה‬
‫מחובם‪.‬‬ ‫אתי‪ ,‬אשר ידע מזה להשערתו ‪ -‬ואולי‬ ‫״בילדונגסאנשטאלט״ שבהמלצת הקו­‬
‫השיג מכתב מכת״ר ־ ובקצרה‪ ,‬ודאי‬
‫ח תי מ תו ומכתבו של הרב‬ ‫ידוע לרר׳מ כי כל עיקר ענייניו וכוונתו‬

‫‪])!(,~ ci/‬‬ ‫‪4JJU‬‬ ‫לטובתו היא‪ ,‬ושלא בהסכם הרבנים‬
‫‪,-V K9Q/t9‬׳ ^‬
‫‪M,‬‬ ‫הגאונים‪ .‬רא*י"‪p‬ד‪t‬׳‪ ,f‬כי מהחצר אין אנו‬

‫‪A g r t r r / - ^ g‬״׳ ^ ״יי ‪, M pfiif -‬‬ ‫רואים שום פרי ברכה‪ ,‬ורק תועלת‬
‫עצמם היא‪ ,‬ודאי כבר גילו לרו״מ מפה‬
‫״־׳‪’ 0‬׳; ׳•״׳־ ■'>*>״‬ ‫^‬ ‫פרטי ענינים‪ .‬וגם חו ש שים אנחנו בר­‬
‫^^‬ ‫׳י׳׳׳י׳‬ ‫בות הימים ‪ -‬ומי יודע מה יולד יום ‪-‬‬
‫והעיקר אשר חוששים אנחנו שחי״ה‬
‫׳״^ ‪ r r‬״׳•׳■‪/‬‬ ‫)שחילול ה׳( הגדול אשר יהיה על פני‬
‫תבל כאשר יאמרו הבריות ־־ אחרי‬
‫״״״׳ ׳*״״‬ ‫•‪0‬״׳<» ׳׳י‬ ‫שיתוודע להם האמ ת ‪ -‬כי יחידים‬
‫קונים חצר לטובת עצמם‪ ,‬ומקבצים‬
‫‪fliil‬‬ ‫‪An‬‬ ‫ממון מהעולם בכתבי מרמה ‪ -‬ועל‬

‫■״‪t Sb Vo‬״»(‪l‬‬