Page 160 - GQ 12

‫‪ 158‬טבש ארזע‬

‫מגנה‪ ,‬אלא שהוא ממליץ להלכה ולמעשה כמנהג בבל (שורות ‪ ,)44–43‬ושם נהגו‬
‫לפרט את מרכיבי הנדוניה‪10.‬‬

‫הגאון גם כותב‪ ,‬תוך שהוא מדגים את דבריו‪ ,‬על אישה התובעת את כתובתה‬
‫(שורה ‪ .)22‬מונח זה גם חשוב לסוגיית 'מורדת' (כתובות סג ע"א–ע"ב) ולזכות‬
‫האישה לחייב את בעלה לגרשה‪ ,‬בניגוד לדין התלמוד‪ .‬ואולם כאן הוא מופיע‬
‫כזכות מובנת מאליה‪ .‬דברי הגאון משקפים את המציאות שנוצרה בגין הנוהג של‬
‫הגאונים‪' :‬האידנא בבי דינא דמתיבתא הכי דיני במורדת כד אתיא ואמרה לא‬

‫בעינא ליה להאי גברא ניתיב לי גיטא יהבי לה גיטא לאלתר'‪11.‬‬
‫התשובה כוללת ניבים ייחודיים ללשון הגאונים‪ ,‬כגון‪' :‬עד אן' (שורה ‪,)5‬‬
‫'באשר אנו אומרין' (שורה ‪' ,)10‬כמה שפירשנו למעלה' (שורות ‪' ,)58 ,43‬כך ראינו‬

‫כי‪( '...‬שורה ‪' ,)49‬זכר אד[ונינו] לב[רכה]' (צד ב‪ ,‬שורה ‪.)15‬‬

‫תשובה שנייה (צד ב) – מחילה על שבועה‪ :‬תשובה זו עוסקת במחילה על שבועה‬
‫מצד מקצת השותפים‪ .‬שרד ממנה רק סופה‪ .‬המאמר מתחיל‪' :‬ולענין מאי‬

‫דאמריתון כדתבע חד מן שותפי בלא רשותא דשאר שותפיה‪.'...‬‬

‫תשובה שלישית – על הצורך לאשר את חתימת העדים שבשטר‪ :‬השואלים הכירו‬
‫תשובה קדומה של רב צמח גאון בעניין דומה וביקשו את חוות דעתו של הגאון‬
‫הנשאל (ככל הנראה רב שרירא‪ ,‬שמּונה לתפקיד גאון פומפדיתא שנות דור לאחר‬

‫רב צמח)‪.‬‬

‫תשובה רביעית – שימוש בתרופות עם מרכיב של חמץ בפסח‪ :‬השאלה הנדונה כאן‬
‫היא אם מותר להתרפא מתרופות שיש בהן תערובת חמץ ושאר איסורי הנאה‬

‫‪ 10‬דוגמאות של רשימות נדוניה בכתובות מימי הגאונים והרי"ף‪ ,‬שאכן טורחות לשום כל פריט‪ ,‬ראה‪:‬‬
‫גויטיין (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)8‬עמ' ‪ .325–314‬שם העתיק שלוש רשימות נדוניה כאלה‪ .‬הקדומה ביותר משנת‬
‫‪( 1028‬שלושים פרטים) אלא שהיא לכלה קראית (וכן אנטונין ‪ 637‬משנת ‪ .)1082‬השנייה משנת ‪1146‬‬
‫רושמת חמישים ושבעה פרטים‪ .‬השלישית כוללת תשעים ושמונה פרטים והיא משנת ‪ .1140‬עוד שטרי‬
‫כתובה עם שומות מפורטות מן המאות העשירית–האחת עשרה ראו‪ :‬פרידמן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)8‬ב‪ ,‬כגון‬
‫תעודה מס' ‪( 14‬מצרים ‪( 18 ;)945‬דמשק ‪( 2 ;)956‬צור ‪( 11 ;5 ;)1023‬צור ‪ .23 ;)1079‬ועוד ניתן להוסיף על‬

‫אלה את כ"י וינה ריינר ‪ H20‬משנת ‪.1172‬‬
‫‪ 11‬לשון הלכות גדולות כפי שהועתקה ברי"ף‪ ,‬כתובות‪ ,‬פרק ה (כז ע"א בדפי הרי"ף שבדפוס)‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫בהמשך המאמר‪ ,‬שם‪ ,‬רושם הרי"ף את דעת 'הגאון'‪ ,‬המצמצם את תשלום הכתובה לתובעת גט‪' :‬וחזינן‬
‫לגאון דאמר דיהיב לה עיקר כתובה מנה מאתים בלחוד כי היכין דלא ליהווין בנות ישראל הפקר אבל‬

‫מאי דכתב לה מדיליה בין תוספת בין מתנה לא יהבינן לה מיניה'‪.‬‬