Page 164 - GQ 12

‫‪ 162‬טבש ארזע‬

‫‪3131‬וכמה שומת מה שנותר הרי יש טורח הרבה ואם תבוא לשום את המצוי‬
‫במ[ה]‬

‫‪3232‬ששווה עכשו ולחייב א[ת ה]בעל בנותר ממה שכתוב הרי אתה מחיבו ב[מה?]‬
‫‪3333‬שאינו עליו מן הדין שאין עליו לשום את המצוי בשו[ם] שלעכשיו אלא‬

‫נוטלתו כשו[ם]‬
‫‪3434‬הראשון אי אתה יודע כ[מ]ה הוא השום הראשו[ן] ואם תאמר נראה‬

‫את הנותר‬
‫‪3535‬כמה היה שווה כשהיה ח[ד]ש וניתן אותו לה באותו השום ונחשוב עליו את‬

‫הנותר‬
‫‪3636‬גם בזאת אתה מחמיר על האיש במה שאינו חייב בו כי רוב השמין ְנ ו ִנין‪20‬‬

‫ש[ל]‬
‫‪3737‬נשים משביחין אות[ו] ביותר [מ]מה שהוא שווה‪ 21‬וכיון שמשביחין עשרה‬

‫כלים שכל‬
‫‪3838‬אחד שווה עשרה כספים וכותבין אותו בשנים עשר כשתחשוב שני כלים‬

‫בעשרה‬
‫‪3939‬עשרה במה שהיו שווין ותחיביהו בש[ט]ר הראשון ד' כספים שהיו בהן‬

‫תוספה ונותנ[ן]‬
‫‪4040‬על דמי השמונה הנשארים‪ .‬ואין בדבר הזה א[ל]א דרך קירוב מבלי ע‬

‫על האיש‬
‫‪4141‬בספק לפי כי ידו על העליונה [‪].. ...‬ותה מידו אין עליו ראיה ויד האשה‬

‫על התחתונ[ה]‬
‫‪4242‬כי היא המוציאה ועליה הראיה וכל דבר שבסתם יד בעל השט[ר] בו‬

‫על התחתונה‬
‫‪4343‬כמה שפירשנו למעלה‪ .‬ובבבל אין עושין כן ואין שמין אלא דבר דבר לבדו‪22‬‬

‫אב[ל]‬

‫‪ 20‬דומה שהדל"ת תוקנה ולכן ניקד הסופר את המילה‪ .‬נראה שהוא ריבוי של המילה 'נדוניה'‪.‬‬
‫‪ 21‬על פי משנה‪ ,‬כתובות ו‪ ,‬ב‪ ,‬ואכן כך נהגו בפועל‪ .‬ראה‪ :‬גויטיין (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)8‬עמ' ‪ ,127‬המביא שישה‬
‫מסמכים המעידים על ניפוח הערך הנקוב כפליים עד פי ארבעה‪ ,‬לפי מנהג המקום‪ ,‬כולם בדורות הרי"ף‬
‫והרמב"ם; פרידמן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)8‬עמ' ‪ .298–296‬ראה בהמשך התשובה כאן‪ ,‬שורה ‪ 47‬ואילך; אוצר‬
‫הגאונים‪ ,‬כתובות‪ ,‬תשובות‪ ,‬סימנים תצח–תק; אוצר הגאונים החדש‪ ,‬בבא מציעא‪ ,‬בעריכת י' ברודי‪ ,‬כ'‬

‫כהן וצ' שטמפפר‪ ,‬ירושלים תשע"ב‪ ,‬עמ' ‪.292‬‬
‫‪ 22‬כלשון שב'ספר השטרות לרב האי בר שרירא גאון'‪ ,‬אסף (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)9‬נספח‪ ,‬עמ' ‪ ,14‬שורה ‪' :18‬וכל‬

‫דבר ודבר כותבין אותו כמה שוה‪.'...‬‬