Page 167 - morocco
P. 167

‫הספרות הרבנית ‪161‬‬

‫מרוקו‬

                                          ‫אמנם לעת כזאת אשר כל מארוק ככרך גדול יחשב‪ ,‬והקהלות שייכי אהדדי בכל‬
                                          ‫ענייניהם‪ ,‬ורבים הועברו מעיר לעיר לרגל מסחרם‪ ,‬גם מתחתנים זו בזו‪ ,‬ואין יחוד‬
                                          ‫ושום התבודדות לשום קהלה‪ ,‬עכשיו חובה הכרחית לחבר הקהלות להיותם לאחדים‬
                                          ‫בכל תקנותיהם ומנהגיהם ובכל הנהלתם המשפטית‪ ,‬בדבר המתאים בגזירה שוה לכולם‪.‬‬

                                                                                      ‫היוזמים הגדירו את מטרות הכינוס במבוא‪:‬‬

‫הרב ש או ל אבן דנ אן‬                                      ‫א‪ .‬טהרת ההלכות בדינים ובמנהגים אשר אינם בשוה בערי מארוק‪.‬‬
                                                         ‫ב‪ .‬תקנות והנהגות לפי המצב‪ ,‬לטובת הדת והיהדות ולטובת החיים‪.‬‬
                  ‫) ‪(1 9 7 2 -1 8 8 3‬‬
                                          ‫מבוא לחוברת א‪ ,‬בתוך‪ :‬עמאר‪ ,‬עמ' ‪.212‬‬
‫בנו של הרב שלמה אבן‬
‫דנאן‪ ,‬ורבה הראשי של מרוקו בשנים ‪­1947‬‬     ‫המטרה הראשונה של הכינוס הייתה לאחד את המנהגים הקיימים בעניינים שונים בדיני‬
‫‪ .1967‬לפני כן כיהן כרב בערים שונות‪ .‬בעת‬   ‫אישות ובענייני הלכה‪ ,‬וכן בדיני איסור והיתר‪ .‬ייתכן שבצירוף "טהרת ההלכות" התכוונו‬
‫כהונתו הקים בית מדרש לרבנים ברבאט ויזם‬    ‫שבשעה שבאים לאחד את המנהגים יבדקו את מקורותיהם כדי שיתקבל המנהג המבוסס‬
‫כינוסים רבניים שבהם נדונו בעיות הזמן‪.‬‬
‫פרסם את התקנות שהתקבלו בכינוסים אלה‬                                                                    ‫ביותר במקורות ההלכתיים‪.‬‬
‫בחוברות‪ .‬התקנות חייבו את כל בתי הדין‬      ‫המטרה השנייה הייתה לתקן תקנות חדשות כדי לפתור‪ ,‬לעתים אף בניגוד להלכה‪,‬‬
‫במרוקו לפסוק או לפעול לפיהן‪ .‬בסוף ימיו‬    ‫בעיות כגון בעניינים הקשורים בממון או באימוץ דעה מסוימת בהלכה ובהפיכתה לתקנה‬
‫עלה לארץ ונפטר בירושלים‪ .‬מחיבוריו‪ :‬הגם‬    ‫מקובלת על כולם‪ .‬לאחר הסכמת השלטונות לכינוס הרבנים נעשו ההכנות ונוסח תקנון‪,‬‬
‫שאול‪ ,‬שו"ת על ארבעת חלקי שולחן ערוך‬       ‫שבו נקבעו דרכי הדיון‪ ,‬המשתתפים‪ ,‬קבלת ההחלטות ופרסומן‪ ,‬ועוד‪ .‬הכינוס הראשון‬

   ‫)ח"א‪ :‬פאס ‪ ,1959‬ח"ב‪ :‬ירושלים‪ ,‬תשל"ז(‪.‬‬                                      ‫נערך ב‪ ;194?-‬עד לשנת ‪ 1955‬נערכו שישה כינוסים‪.‬‬
                                          ‫ראוי לעיין בנוהלי קבלת ההחלטות‪ .‬דרכי ההכרעה נקבעו על פי רוב בהצבעה גלויה‪,‬‬
                                          ‫כשכל קולות המשתתפים שווים בערכם‪ .‬מאחר שההחלטות התקבלו במשא ומתן פנים‬
                                          ‫אל פנים‪ ,‬חל עליהן הכלל "אחרי רבים להטת" ©שמות כג‪ ,‬ב(‪ ,‬והן חייבו את כולם‪ .‬הזמן‬

                                                                          ‫המוקצב לדיון הוגבל מראש‪ ,‬אלא אם כן הוחלט אחרת‪.‬‬
                                          ‫כל משתתף קיבל לפני הדיונים את רשימת הנושאים לדיון ואת התקנות המוצעות‪ ,‬וכך‬
                                          ‫יכול היה לגבש עמדה מראש‪ .‬הרבנים היו מודעים לכך‪ ,‬שכמעט אין אפשרות להגיע‬
                                          ‫להכרעות בדיון ארוך‪ ,‬במשא ומתן הלכתי מייגע ובשכנוע הדדי‪ .‬שכן למרות החשיבות‬
                                          ‫שבדיון ארוך‪ ,‬התועלת המעשית ממנו קטנה ואולי אפסית‪ ,‬לסברות של בעד ונגד אין סוף‬
                                          ‫וגבול‪ ,‬ולכל דעה אפשר למצוא סברה ונימוק בראשונים ובפוסקים‪ ,‬דבר שיקשה על‬
                                          ‫קבלת החלטה ואולי אף ימנע אותה‪ .‬הנושאים היו רבים‪ ,‬כפי שציין הרב שאול אבן דנאן‪:‬‬

                                          ‫איך שיהי‪ ,‬לא עת עתה לברר ההלכות עפ"י ]על פי[ הדין במו"מ ]במשא ומתן[ של‬
                                          ‫קושיות ותירוצין‪ .‬רק זאת מטרת האסיפה‪ ,‬לגמור את הדין הצריך תקון לפי המצב‬
                                          ‫בנחוץ לו עפ"י תקנה מוחלטת‪ ,‬וכך היא דרכה של האומה הישראלית מיום שחרב‬
                                          ‫ביהמ"ק ]בית המקדש[ ועד עתה‪ ,‬דור אחר דור‪ ,‬רבותינו הראשונים מישרים אורחות‬

                                                             ‫משפט בנחוץ לאותה העת בתקנה מוחלטת‪ ,‬אף נגד משפט ברור‪.‬‬

                                          ‫עמאר‪ ,‬עמ' ‪.218‬‬

                                          ‫קביעת זמן קצר לדיון בכל נושא הייתה מסודות הצלחתה של מועצת הרבנים‪ ,‬שבפרק‬
                                                                                          ‫זמן קצר יחסית הכריעה בנושאים רבים‪.‬‬

                                          ‫להלן מקצת הנושאים שנידונו‪ :‬שידוכין; מזונות; מורדת; כתובות; אימוץ; גיטין; חליצה;‬
                                          ‫ניאוף; פסולי קהל; ירושה; מורשים ]עורכי דין[; תלמודי תורה וחינוך; שבת; הילולות;‬
                                          ‫כשרות; שחיטה וטריפות; ניקור; מקוואות וטהרת המשפחה; סופרי סת"ם וסופרי גיטין‪,‬‬

                                                                                                                     ‫מוהלים‪ ,‬ועוד‪.‬‬
   162   163   164   165   166   167   168   169   170   171   172