Page 266 - morocco
P. 266

‫עסחםןודי ויהושע פרנקל‬  ‫‪260‬‬

                                                                                                                 ‫מרוקו‬

‫לדרע‪ .‬הוא התרחק קמעא ומצא נביעה של מים זכים‪ .‬אף שהנביעה הייתה מצומצמת‬                     ‫קבר של קדוש מוסלמי בדרום מרוקו‬
                                        ‫הספיקו המים הצלולים לשתיית הקבוצה כולה‪.‬‬

‫מצויים תיאורים המציגים גם את הקוטב ההפוך של פעילות הקדושים עתירי כוח‬
‫הברכה‪ .‬ביכולתם היה לקלל ולהשמיד‪ .‬סידי אחמד אלסוסי ביקש לייבש בוסתן פורה‪,‬‬

                          ‫ואכן‪ ,‬כאשר שב למרוקו ממסע החאג' היה הגן למקום צחיח‪.‬‬
‫הקדושים היו מושא להערצה‪ .‬הציבור ביטא את הערצתו בבקשו אחר מגע‬
‫קרוב עם גופם וחפציהם‪ ,‬ומנהג מקובל היה לנשק את ידם‪ .‬רווחה אמונה כי‬
‫כוחם של הקדושים ותכונותיהם לא נטשו אותם גם לאחר מותם‪ ,‬ועל כן יכולה‬
‫החברה להתברך בתרומתם גם לאחר שנחו בקברם‪ .‬ההמון‪ ,‬אשר עלה לעתים‬
‫קרובות לרגל אל ביתו של הקדוש‪ ,‬עשוי היה לאחר מותו להתנפל על האלונקה‬

  ‫שבה נישאה הגופה אל בור הקבר‪ ,‬במטרה לשבור ממנה כפיסי עץ למזכרת‪.‬‬
‫התארגנויות דתיות רבות צמחו סביב קדוש אשר התיישב בקרב שבט מארח‪.‬‬
‫המהגר‪-‬המתנחל התקבל בסביבתו החדשה כבעל תפקידים חברתיים‪ ,‬כגון‬
‫הבטחת יציבות חברתית ופוליטית‪ ,‬השלטת ביטחון וסדר ציבורי ודאגה לרווחת‬
‫הפרט‪ ,‬ובכלל זה חינוכו האסלאמי‪ .‬בכוח הניסיון והברכה שלו השרה הולי‬
‫ביטחון ומיתן אלימות; הסדרי ביטחון שיצר היו לגורם של ממש בחברה אשר‬
‫שיוועה להסדרי אי‪-‬לוחמה‪ .‬כך מסופר על קדוש שהזעיק נחיל דבורים כנגד‬
‫כנופיית שודדים בדואים אשר עמדו להתנכל לשיירת עולי רגל‪ .‬עקיצות הדבורים‬
‫הבריחו את הפרשים הבדואים‪ .‬סידי מחמד אבן מבארך קבע בסוס שלושה‬
‫ימים בכל חודש שבהם נאסרה נשיאת נשק‪ .‬בדואי שהתעלם מן הצו של הקדוש‬
‫תפס ירבוע באחד הימים האסורים באלימות‪ ,‬ובשעה שהיכה בו נשמעה צווחתו כי רגלו‬

                                                                                  ‫נשברה‪.‬‬

                                                                          ‫אתרים קדושים‬

‫אתרים שבהם דרו קדושים נערצים שימשו יותר מאשר אתר התבודדות של קדוש מנותק‬
‫או מקום מפלט לפרושים‪ .‬הם נחשבים למתחם מקודש )חרם(‪ .‬הודות לקדושתם וליוקרתם‬
‫ומעצם הגדרתם מחוץ לתחום של שגרת היום‪-‬יום הם‪ ,‬נבדלו מסביבתם והיו מרוחקים‬
‫מהשפעת הכוחות החברתיים שסביבם‪ .‬וכך נתפסו כעיר מקלט מאיומים ומלחצים‪ ,‬כשטח‬
‫משוחרר במידה מסוימת מתביעות השלטון וחסין במידה רבה )אם כי לא לחלוטין( מפני‬
‫פגיעה בשטחו‪ ,‬ברכושו או בכל הנמצא בגבולותיו‪ .‬הכראמאת )נפלאותיו( של הולי החי‪,‬‬
‫כמו הברכה של הקדוש המת‪ ,‬הגנו על תחומם ומשכו אליהם מבקרים‪ .‬רבים המשיכו‬
‫לפקוד את האתר הקדוש גם לאחר מות הצדיק עצמו‪ ,‬מפני שחשו כי חסותו מגינה‬

                                           ‫עליהם‪ .‬הסיפור שלהלן מדגים זאת בבהירות‪:‬‬

‫סיפר לי אבי המנוח‪ ,‬רחמי אללה עליו‪ :‬ביקרתי את השיך' סידי סעיד‪ ,‬ובעוד אנו‬
‫יושבים יחד עמו לאחר תפילת השחר בא אליו אדם ואמר לו‪ ,‬יא סידי הייתה לי פרה‬
‫בעת אשר שהיתי במחיצתך בזאויה זו‪ .‬אמש‪ ,‬בוואדי שמנגד לנו‪ ,‬טרף אותה אריה‪ .‬ענה‬
‫לו השיך'‪ :‬האל לא יאפשר לאריה לשלוט על מי שבתחום חסותו‪ .‬על כן לך אל פרתך‬
‫ותמצא והנה האריה רועה אותה‪ ,‬אם ירצה האל‪ .‬אזי הלך האיש ולא הרחיק‪ ,‬כאשר‬
‫מצא את פרתו רועה בוואדי והאריה רובץ מולה‪ .‬כאשר ראה אותו קם והסתלק ממנה‪.‬‬
‫דבר זה הפליא אותנו‪ .‬לאחר מכן סיפרו לנו הכפריים שלמרות ריבוי האריות במקומם‬

                                                ‫אין הם תוקפים את בהמותיהם‪.‬‬

‫אבן עסכר‪ ,‬דוחת אלנאשר‪ ,‬רבאט ‪ ,1976‬עמ' ‪) 73‬שורות ‪.(17-7‬‬
   261   262   263   264   265   266   267   268   269   270   271