Page 267 - morocco
P. 267
פולחן הקדושים 261
מרוקו
העיר מולא! אדריס הסמוכה למכנאס ,ובה קבר הקדוש היה נקודת הקשר בין השמים לארץ ,גשר התיווך בין אללה שוכן המרומים
נמצא קברו של מולא! אידריס ,הוא חסן בן לבין האדם שעל פני האדמה .סביבו צמח ארגון שתיווך בין קבוצות וקיש־ בין אורחות
עלי שהה נכדו של מחמד .הוא ה ,ע למרוקו חיים נבדלים .לשהייה בתחומיו נלוו כללי התנהגות מיוחדים כיאה לחרם :הימנעות
בשנת 787ושלט בה בשנם .793-789ה א מאלימות ,טהרה ולבוש מוגדר .התפיסה שהקבר הוא שטח קדוש שבו שורר משטר מיוחד,
נחשב למייסד השושלת הערבית הראשונה ובמיוחד איסור שפיכות דמים בתחומו ,טופחה בידי צאצאיו של האב המכונן ,אשר
הודות לקשריהם החברתיים והפוליטיים השכילו ליצור סביב הקבר אי של רוגע ושקט.
במגרב .אתר הקבר והעיר מקודשים האיסור על מעשי איבה בחרם אפשר מפגשים שבנסיבות אחרות עלולים היו להתפתח
למוסלמים במרוקו .עד היום נערמים קשיים להתכתשות אלימה .כך נעשה אתר הקבר למרכז תרבותי ,חברתי ,דתי ,מינהלי ,פוליטי
בפני הלא־מוסלמים המעונ"נים לבקר בעיר,
וכלכלי ,ושימש זירת מפגש בין-שבטית ואזורית.
ובעיקר במקומות הקדושים שבה נוסף על החוויה הרגשית שיש בשינוי ,בחגיגה ובמסע ,היה הביקור ©זיארה( ביום השנה
לפטירת הקדוש מועד לחידוש ההסדרים החברתיים .החוגגים שילבו טקסים בעלי עצמה
רגשית וחווייתית עם עיסוקיהם כקונים ומוכרים בשוק ,אשר הוקם במהלך ימי החגיגה
בקירבת הקבר .היה זה אתר בעל סדר זמנים ייחודי ושונה ,וכללי התנהגות מוגדרים :הן
של שוכניו ,אשר נבדלו מהאוכלוסייה הכללית סביבם ,והן של הבאים אליו לפרק זמן
קצוב .מן המבקר ציפו כי יהיה לא רק במצב נכון מבחינת חובותיו ההלכתיות ,אלא גם
בהלך רוח מתאים לשהייה במקום קדוש ,יקריב קורבנות ויעניק מתנות ותרומות .בתמורה
האמין המבקר כי יזכה בגמול הולם :פרנסה או רפואה .השהייה ברחבת הקבר שימשה
גם שסתום לשחרור לחצים ומועקה .ההסתופפות סביב הקבר שברה מחיצות מיניות
וחברתיות ,ומועד העלייה לרגל היה פרק זמן של חירות יחסית .בעבור הנשים היה זה
מקום בילוי שבו ההגבלות עליהן התרופפו.
פולחן החגיגות העממיות השתלב בלוח השנה של עליות לקברי קדושים .בלוח השנה
הכלל מוסלמי נקבעו עתים בזיקה ברורה למקומות פולחן הקדושים ולהבניית היקום
המיוחדת של יושבי מרוקו .כזו היא למשל העלייה לרגל בסתיו למרכז השרקאויה )האחווה
הדתית( בבו-ג'עד ,שבין מראכש לפאס .בית המלוכה השליט מעודד את הטקסים במולאי
אידריס ובפאס ,הקשורים לסיפור בואם של צאצאי חסן ,בנו הבכור של הכ'ליף הרביעי,
עלי בן אבי טאלב ,למרוקו.
קורות מרוקו ,לפחות למן ראשית המאה השש-עשרה ,מתאפיינים בחולשתם של
המרכזים העירוניים .מרבית אוכלוסייתה של הארץ השתייכה לקבוצות שבטיות שהיו
ארגון פוליטי רב עצמה .רווחתו של הפרט ושלומו
היו קשורים ביכולתה של קבוצתו להגן על שטחה.
מציאות זו לא השתנתה עד המאה העשרים ,עם
כיבושה של מרוקו בידי צרפת .מרבית אוכלוסייתה
של מרוקו התגוררה באזורים כפריים והערים היו
מעטות וחלשות; השלטון המרכזי בדמות הסולטאן
וצבאו היה רחוק ,פיקוח המלוכה על השטחים
הנרחבים שהפרידו בין הערים והפריפריה היה רופף
למדי ,גם כאשר לגיטימיות הסולטאן/המלך לא
הועמדה במבחן.
העדר מרכז שלטוני יציב וסמכותי בארץ שתנאיה
הטופוגרפיים הקשו על נסיעות למרחקים ,תרמו
לצמיחה של מרכזים מקומיים ,אשר בתחומם או