Page 296 - morocco
P. 296
אריאלה אמר286
מרוקו
ת ב מי בי מצווה -מנורות החנונה יצחק איינהורן
מרבית מנורות החנוכה המוקדמות שהגיעו אלינו ממרוקו הן מהמאה השמונה-עשרה. אספן פרטי שבראשית שנות החמישים אסף
רק מנורות ספורות הן מזמן קדום יותר ,ככל הנראה מהמאה השבע-עשרה .רוב המנורות חפצים רבים מעולים חדשים שהגיעו מצפון
עשויות פליז יצוק או פח פליז רקוע; כמה מהן עשויות חרס או אבן .כיום נפוצות מנורות אפריקה .הוא עדיין אוסף אמנות יהודית
הפליז היצוק ,וייתכן שהן החליפו בכמה אזורים את מנורות האבן והחרס. מרחבי העולם.
מנורות אבן וחרס פמוט לתאורה ,אזור הריף,
המאה השמונה-עשרה
מנורות האבן והחרס היו נפוצות ככל הנראה באזור הרי האטלס ,ושימשו את האוכלוסייה
המקומית למאור ,אולם אין בידינו די ידיעות על צורתן ותפוצת השימוש בהן .דוגמה
למנורת אבן היא מנורת חנוכה מלבנית מאוסף איינהורן בתל אביב ,המורכבת ממערכת
בזיכים לשמן שאליה מחוברת ידית אנכית .זו מנורה שהונחה על שולחן או על אדן חלון.
גם מנורות חרס שימשו בחיי היום-יום למאור .פמוטים אלה עשויים מחרס מזוגג
ומעוטרים בדגמים גיאומטריים פשוטים .הם מורכבים מקנה עבה ,התומך במערכת
בזיכים לשמן או בגרסתם המודרנית יותר ,בבתי נר .מספר הבזיכים לפמוט נע בין שלושה
לעשרה ויותר ,כמו למשל הפמוט מאזור הריף מן המאה השמונה-עשרה .מנורות החנוכה
זהות בצורתן ובעיטוריהן הגיאומטריים לאלה שהיו בשימוש יומיומי ,פרט למספר הבזיכים
)שמונה( והשמש המרכזי הגבוה ,שהותאמו לשימוש בחנוכה .המנורות הספורות שהגיעו
לידינו הונחו כנראה על אדן החלון .מנורות כאלה היו בשימוש בקרב קהילות שונות
בצפון אפריקה ,ובמיוחד בקרב קהילת "שוכני המערות" בלוב .המנורות מחרס מזוגג
נחשבו כשרות להדלקת נר חנוכה מפני שעל פי ההלכה יש להדליק בכל יום שמן"חדש",
והזיגוג אוטם את החרס ואינו מאפשר לשמן לחלחל.
מנורות פליז יצוקות מרדכי נרקיס )1897־(1957
קבוצה זו היא הגדולה והמגוונת מבין מנורות החנוכה .אין בידינו מידע על תפוצת טיפוסי נולד בפולין למשפחת משכילים .בשנת 1920
המנורות מסוג זה ,וייתכן שכל הטיפוסים היו בשימוש בכל רחבי מרוקו .מנורות הפליז עלה לארץ ולמד ציור ופיסול ב"בצלאל" .בשנת
בנויות ממערכת בזיכים לשמן ,ומדופן אחורית עשויה מעשה סבכה .השמש מחובר למרכז 1924החל בהקמת מוזיאון לבצלאל ובאיסוף
הדופן האחורית .בחלק מהן נוספו דפנות צדדיות ,שככל הנראה הן התפתחות מאוחרת פרטי אמנות יהודית .מוזיאון זה היה הבסיס
יותר .עיצוב הדופן האחורית והדמיון הצורני בין המנורות ממרוקו לאלה מצרפת ,מספרד למוזיאון ישראל .עבודתו התמקדה באיסוף
ומאיטליה מרמזים על מקורות ההשפעה על עיצובן .בצד ההשפעות ממסורות חזותיות פרטי אמנות יהודית ובקטלוגם ,בהכנת
בארצות שכנות ,המנורות מעוצבות על פי סגנונות העיטור והעיצוב המקומיים .שניים תערוכות ברחבי העולם ,בהכנת קטלוגים,
מהמוטיבים הבולטים הם הכ'מסה והציפורים ,המופיעים גם במנורות חנוכה מארצות
בפרסום מחקרים ובחינוך.
אחרות בצפון אפריקה.
עיצוב נפוץ מאוד לדופן האחורית הוא "חזית אדריכלית" .דוגמה לטיפוס מוקדם של
ה"מנורה האדריכלית" היא מנורה מן המאה השמונה-עשרה ,הנמצאת היום באוסף מוזיאון
ישראל .הדופן האחורית מקושתת ומעוצבת כחזית שבראשה מעין חלון שושנה )רוזטה(,
אשר למרכזו מחובר השמש .בתחתיתה שלוש קשתות פרסה שסביבן משתרגים ענפים.
ואליה מחוברת שורת בזיכים לשמן ,שבראשה טבעת לתלייה .המקורות לטיפוס מנורה
זה הם מחוץ למרוקו .החזית האדריכלית שבמרכזה חלון השושנה מעידה על מקור מערבי
נוצרי ,שבסביבתו היו חזיתות כאלה; מקורן של קשתות הפרסה באדריכלות המוסלמית.
העיטור האדריכלי במנורת החנוכה נובע אולי מהקשר הרעיוני שבין מנורת החנוכה
לסיפור חנוכת בית המקדש ,אולם הוא מושפע גם מעיצוב חפצים פולחניים במרחב