Page 301 - morocco
P. 301

‫הלבבו ‪291‬‬

‫מרוקו‬

                                                                  ‫הלבוש העירוני‬

                                    ‫בתקופה הקדם‪-‬קולוניאלית מנעו גורמים חברתיים ודתיים מהנשים‬
                                    ‫היהודיות ללבוש את בגדי הפאר שלהן מחוץ לביתן‪ .‬טקסי המשפחה התקיימו‬
                                    ‫בתוך הבית‪ ,‬שאגפיו פנו כלפי חצר מרכזית‪ ,‬ובחגים ובמועדים התהדרה‬
                                    ‫האישה היהודייה במיטב מחלצותיה ועדייה בביתה‪ .‬לעומת התלבושות‬
                                    ‫עתירות הקישוטים של האישה הספונה בביתה‪ ,‬היה לבוש הגבר מאופק‬

                                         ‫וחדגוני‪ ,‬והעיד על תכליתיות ושימושיות כשהיה מחוץ לכותלי הבית‪.‬‬
                                    ‫הבגדים העירוניים שיקפו את הזיקה למורשת התרבות האנדלוסית‪,‬‬
                                    ‫המזוהה עם מרכיבים מיוחדים בלבוש‪ .‬במיוחד ניכרה השפעה זו בשמלת‬
                                    ‫הכלה היהודייה ובעדייה‪ .‬על פארה של התלבושת ועושרה כתבו נוסעים‬
                                    ‫רבים שהגיעו למרוקו החל מן המאה השבע‪-‬עשרה ועד לראשית המאה‬
                                    ‫העשרים‪ .‬משנות השלושים של המאה העשרים לבשו אותה בעיקר נשים‬
                                    ‫מבוגרות בטקסים ובחגיגות‪ ,‬וכלות בטקס הכלולות בלבד‪ .‬לאחר מכן הלך‬
                                    ‫ופחת השימוש בה‪ ,‬והנשים הצעירות החלו ללבוש בהדרגה בגדים בהשראת‬

                                                                                             ‫האופנה האירופית‪.‬‬

‫שלושה דורות בלבוש מסורת‪ /‬סאס‪1944 ,‬‬                                                                          ‫"השמלה הגדולה"‬

                                                 ‫שמה הערבי של שמלת הכלה היהודייה היה לכסווא לכבירא )השמלה‬
                                                 ‫הגדולה(‪ ,‬בחכתייה היא נקראה ‪) Traje Berberisco‬הלבוש הברברי המקומי(‪,‬‬
                                                 ‫ובעברית ‪ -‬שמלת הכלה‪ .‬היא הייתה חלק מנדוניית הכלה ושימשה אותה‬

                                                                         ‫לאחר נישואיה בכל השמחות המשפחתיות ובחגים‪.‬‬
                                    ‫"השמלה הגדולה" הורכבה מחמישה חלקים עיקריים ‪ -‬חצאית‪ ,‬אפודה‪ ,‬חושן‪ ,‬שרוולים‬
                                    ‫וחגורה ‪ -‬שהתגוונו ברכיבים נוספים ובמערכת עדיים יקרה‪ .‬היא הצטיינה בשילוב‬
                                    ‫אריגים משובחים‪ ,‬כגון קטיפה עבה בגוונים עזים ‪ -‬שחור‪ ,‬אדום‪ ,‬סגול‪ ,‬ירוק וכחול ‪-‬‬
                                    ‫עם מלמלה עדינה ומשופעת רקמות זהב הבוהקות על הרקע הצבעוני של האריגים‪.‬‬
                                    ‫רקמות הזהב‪ ,‬כמו גם התכשיטים‪ ,‬היו מלאכת ידם של יהודים‪ ,‬בעיקר בערים תיטואן‪,‬‬
                                    ‫פאס‪ ,‬מכנאס‪ ,‬רבאט‪ ,‬סאלה ואזמור‪ ,‬והעידו על יכולתם הכלכלית של המזמינים‪ .‬באזורים‬
                                    ‫החקלאיים‪ ,‬שבהם לקחה האישה חלק בעבודות פיזיות‪ ,‬אין מוצאים את עבודות הרקמה‬

                                                                                                        ‫המשובחות והיקרות‪.‬‬
                                    ‫הרקמות הנפוצות היו בדגמים גיאומטריים או צמחיים‪ ,‬במיוחד בדגם התימורה‪ ,‬מוטיב‬
                                    ‫קישוטי המבוסס על צורת כף התמר‪ ,‬ובדגמי שריגים ‪ -‬ענפים מתפתלים‪ ,‬כמיטב מסורת‬
                                    ‫העיטור המוסלמית‪ .‬לדגמים אלה נוספו מוטיבים בעלי משמעות סמלית‪ ,‬וביניהם כף יד‬
                                    ‫)המגוננת מפני עין הרע(‪ ,‬ציפור )המסמלת נאמנות‪ ,‬הרמוניה ונפש האדם( ושמש )המסמלת‬

                                                      ‫את האין‪-‬סוף ואת החיים שלאחר המוות‪ ,‬ומייצגת את גרמי השמים(‪.‬‬
                                    ‫סוג נוסף של עיטור היה משלבת )אפליקציה( של סרטי זהב‪ ,‬לרוב במכונה‪ ,‬זה לצד זה‪,‬‬
                                    ‫אשר שיוותה לבגד רושם מלכותי‪ ,‬מפני שהזכירה לבוש טקסי ספרדי לאחר גירוש ספרד‪.‬‬
                                    ‫הרקמה‪ ,‬עיבוד פשוט של עיטור מפואר שרווח בתיטואן ובטנג'יר בסוף המאה התשע‪-‬‬
                                    ‫עשרה‪ ,‬נפוצה בריכוזים גדולים של יהודים במאה העשרים‪ ,‬בעיקר ברבאט‪ ,‬בגלל עלותה‬
                                    ‫הלא יקרה‪ ,‬יחסית‪ .‬לבד מן ההשפעות הספרדיות הבולטות בסגנון המרכיבים הצורניים‪,‬‬
                                    ‫העידו אף כינוייהם של חלקי "השמלה הגדולה" בשפת החכתייה‪ ,‬שרווחו לצד השמות‬

                                                                                               ‫הערביים‪ ,‬על מקורם הספרדי‪.‬‬
   296   297   298   299   300   301   302   303   304   305   306