Page 300 - morocco
P. 300

‫ניצה בהרו'ז‪290‬‬

                                                                                                     ‫מרוקו‬

‫עם ברדס‪ ,‬שנבדל מזה של המוסלמים בגזרתו הפתוחה שחשפה את רקמת החזייה אשר‬                 ‫צעירה לבושה באזאר‪ ,‬מלאח תאוריךת‪ ,‬אזור‬
‫נלבשה מתחת לו‪ .‬נעלי היהודים היו גם הן שחורות ולראשם היה צעיף שחור‪ .‬נאסר‬                     ‫_וורזאזאת‪,‬דרום האטלס הגבוה‪±949,‬‬
‫עליהם לחבוש טורבן‪ ,‬הנחשב לפאר ראשו של המוסלמי‪ .‬בדרום היה כיסוי ראש מיוחד‬
‫לגברים היהודים‪ ,‬שצורתו מטפחת ריבועית כחולה עם נקודות לבנות‪ .‬בכמה ערים‪ ,‬כגון‬
‫פאס‪ ,‬מראכש ומכנאס‪ ,‬נאלצו היהודים ללכת יחפים ברחובות המוסלמים; בערים אחרות‬
‫חל איסור זה רק על הליכה בסמוך למסגדים‪ .‬בפאס נעלו היהודים עד לראשית המאה‬

                              ‫השמונה‪-‬עשרה סנדלי קש מיוחדים ברחובות המוסלמים‪.‬‬
‫יהודי מרוקו הפנימו את דפוסי הלבוש שנכפה עליהם והפכו אותו לסמל זהותם הדתית‬
‫ולמקור גאווה ושוני מסביבתם‪ .‬בכך הקלו על השלמתם עם הגזירות המשפילות‪ ,‬על פי‬
‫הכתוב "‪ ...‬וברזקתיהם לא תלכו" )ויקרא יח‪ ,‬ג(‪ .‬תופעות כאלה ידועות גם מקהילות‬
‫אחרות בארצות האסלאם‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬החשש מפני קנאת המוסלמים והתנכלותם מנע‬
‫מן היהודי‪ ,‬ובמיוחד מן היהודייה‪ ,‬מלהופיע בפומבי בבגדים מפוארים ויקרים‪ ,‬לרבות‬
‫רקמת זהב ותכשיטים נוצצים‪ .‬לכן נהגו העשירים והעניים גם יחד ללבוש מחוץ לביתם‬
‫בגדים ישנים ומהוהים‪ ,‬הן כדי לענות על תביעת הענווה המצופה מהיהודים‪ ,‬שבמקרה‬
‫זה תאמה את חוקי היהדות לגבי הופעתה של האישה ברבים‪ ,‬והן כדי למנוע צרות עין‬

                                                              ‫וקנאה ביכולתם הכלכלית‪.‬‬
‫עדות להשתמרותו של השוני בלבושם של היהודים ולסימני השפלה במחצית השנייה‬
‫של המאה התשע‪-‬עשרה מצויה במכתבו של משה מונטיפיורי שנמסר לסולטאן מולאי‬
‫מחמד בעת ביקורו במרוקו‪ ,‬בשנת ‪ .1864‬התרשמותו הקשה של מונטיפיורי ניכרת גם‬
‫באיגרת ששלח אל בן אחיו בלונדון‪[...]" :‬‬
‫ליהודים בעיר זו‪ ,‬וללא ספק בחלקים אחרים‬
‫בפנים המדינה‪ ,‬מותר להתהלך ברחובות רק‬
‫יחפים‪ :‬יהא זה מאורע מאושר בשבילם אם‬
‫אוכל להניע את הסולטאן שיבטל את סימני‬
‫ההפליה המשפילים הללו‪ ,‬וכן שינהג בשוויון‬
‫כלפי כל נתיניו ללא הבדל דת" )הירשברג‪,‬‬

                  ‫תולדות‪ ,‬כרך שני‪ ,‬עמ' ‪.(308‬‬
‫היה דמיון מסוים בין אורחות חייהם של‬
‫היהודים והמוסלמים‪ ,‬במיוחד באמונות‬
‫ובמנהגים העממיים‪ .‬אלה ואלה חששו מפני‬
‫כוחם המאגי של עין הרע והשדים‪ ,‬והרבו‬
‫להשתמש בתכשיטים‪ ,‬במוטיבים קישוטיים‬
‫ובקמיעות‪ ,‬ובמיוחד בקמיע הכ'מסה‪ ,‬להגנה‬
‫ולברכה‪ .‬אולם היה ביטוי לקשרים בין יהודים‬
‫ומוסלמים בתרבות החומרית כולה‪ :‬בלבוש‪,‬‬
‫בכלי הבית‪ ,‬בריהוט ובצורות המגורים‪.‬‬
‫המלאכות ‪ -‬צורפות‪ ,‬חרשות מתכת‪ ,‬רקמת‬
‫זהב ועוד ‪ -‬שבהם עסקו בעיקר היהודים‪,‬‬
‫ומקומם המרכזי בתחומי המסחר והתיווך בין‬
‫היצרנים וגורמי פנים וחוץ‪ ,‬תרמו לביסוס‬
‫מעמדם כדמויות מפתח בתרבות החומרית‪,‬‬

             ‫ולקווי הדמיון בין שתי החברות‪.‬‬
   295   296   297   298   299   300   301   302   303   304   305