Page 60 - morocco
P. 60
ירון צור54
מרוקו
על רקע ההתפתחויות שלאחר המלחמה דומה שיש לראות בתקופת וישי מעין חזרה
של הסולטאן לתמונת השלטון בעיני היהודים .הסולטאן מחמד החמישי הועלה על כס
השלטון ב 1927-בעידודם של הצרפתים ,שראו בו מועמד נוח מבחינתם לתפקיד רם זה.
ואולם הלאומיים במרוקו ניסו לרתום אותו לעגלתם ,והוא לא סירב לכך .בתקופת וישי,
כאשר לחצו הצרפתים על היהודים ונחשפו פניהם האנטישמיות ,פנתה משלחת של נכבדים
יהודים אל הסולטאן במעין בקשה לחידוש החסות הישנה של בית המלוכה ,הפעם כהגנה
מפני הצווים האנטי-יהודיים .להלכה שום צו לא נכנס לתוקף ללא חתימתו של הסולטאן,
הריבון הרשמי ,אך למעשה ידעו הכול שהסולטאן הוא חותמת גומי של הפקידות הצרפתית;
לא היה בכוחו באותה תקופה לסרב להוראותיה .עם זאת ,הייתה חשיבות לאופן שבו
יקבל את פני נתיניו היהודים ,ונוצרה הזדמנות לתמורה ביחסיהם .הסולטאן פנה אל
הנכבדים היהודים במילים חמות והשאיר עליהם רושם מעודד .ייתכן שנקט עוד צעדים
פרו-יהודיים בתקופת המלחמה וייתכן שלא; על כך יש מחלוקת בין החוקרים .אך ברור
שתדמיתו של מחמד החמישי היא כשל מי שהגן על בני חסותו היהודים בתקופה הקודרת
של וישי .הסולטאן ותדמיתו זו מילאו מכאן ואילך תפקיד חשוב בהתפתחות היחסים בין
היהודים לשלטון.
השאלה העיקרית שעמדה בפני הצרפתים אחרי הפלישה האמריקאית הייתה כיצד
ישובו לבסס את שלטונם במרוקו ,שכן תדמיתה האיתנה של האימפריה הקולוניאלית
ספגה מהלומה קשה בשל תבוסתה במלחמה .תבוסה זו חיזקה את עניינם של הלאומיים
המרוקאים ועודדה אותם לפעולה נמרצת .ואכן ,בדצמבר 1943נוסדה מפלגת אלאסתקלאל
)העצמאות( ,וראשיה ביקשו ,כמו בשנות השלושים ,לצרף את היהודים למאבקם ,שהתמקד
בדרישת עצמאות למרוקו ,דרישה שעמדה בניגוד חריף לפרו-צרפתיות של היהודים .אלא
שאמונתם התמימה של האחרונים בצרפת נסדקה ,ורבים מהם היו נכונים עתה ,הרבה
יותר מבעבר ,לשקול כיוונים חדשים.
הנהנית העיקרית מן הנסיבות החדשות היתה הציונות .חוויות הדיכוי במלחמה ,ומה
שנראה ככישלון הדגם האמנציפציוני באירופה ,ערש לידתו ,עוררו את הרגשות הלאומיים
היהודיים .גם המצב הכלכלי אחרי המלחמה יצר מצע נוח לפנייה לציונות .במקביל היו
גם יהודים ,לא רבים אמנם ,שהיו מוכנים להטות אוזן לקריאתם של הלאומיים המרוקאים,
אשר הקשר בינם לבין הסולטאן הלך והתהדק .שירותי הביטחון של הצרפתים ,שעקבו
אחר המתרחש בקהילות ,כפי שעקבו אחרי שאר חלקי האוכלוסיה המקומית ,חרדו
בעיקר מפני התפשטות רעיונות קומוניסטיים וסוציאליסטיים בקרב הנוער היהודי
המתמערב .השמאל המקומי תמך עקרונית במפלגת אלאסתקלאל ,אם כי זו לא ששה
להיות מזוהה עמו ,בגלל שאיפתה להיות מפלגה עממית גדולה ובגלל תפיסותיהם הדתיות
והשמרניות של רבים ממנהיגיה .כללו של דבר ,המגמות הלאומיות ,שהיו חלשות לפני
מלחמת העולם השנייה ,צברו לאחריה כוח ואיימו על מעמדה של צרפת בעיני היהודים.
הצרפתים היו ערים למצב החדש וחיפשו דרכים לשקם את יחסיהם עם המיעוט היהודי.
הם הסתייעו בדמותו של הגנרל דה גול ובתנועת "צרפת החופשית" ,שגילמה את דמותה
של צרפת ה"אחרת" :לא-וישיסטית ,לא-גזענית ולא-אנטישמית .קיומו של פן זה ,ועלייתו
למעמד בכורה בניהול ענייניה של המעצמה הקולוניאלית ככל שהתקרבה המלחמה לקצה,
אפשרו למתמערבים היהודים להתחבר מחדש לאומה שכבר היו מעורים בתרבותה והזדהו
עמה .אך בכך לא היה די .הטראומה של תקופת וישי הייתה קשה והרגשות עדיין להטו.
הפקידות הקולוניאלית ביקשה לרצות את מגזר המתמערבים היהודים הצעיר והתוסס.
שינוי המעמד האזרחי של מגזר זה לא בא בחשבון אף יותר מבעבר ,משום שהוא היה
