Page 61 - morocco
P. 61
היהודים בתקופה הקולוניאלית 55
מרוקו
מתסיס את המחנה הלאומי המרוקאי ,ובלימת כוחם של הלאומיים הייתה עתה המשימה
הראשונה במעלה של הפקידות .לכן הופנתה תשומת הלב של הצרפתים לדרישות
הפוליטיות הפנימיות של המתמערבים הצעירים ,כלומר למתרחש בתחום הקהילות .הללו
ביקשו עוד לפני המלחמה לאפשר להם ליטול חלק פעיל ובולט יותר בוועדי הקהילות.
הפקידים הצרפתים סברו אפוא שהשעה כשרה לרפורמות בארגון הקהילתי ופעלו בהתאם.
ב 1945-פורסם צו )דהיר( חדש ,שאפשר בחירות לוועדים ,אמנם בידי גוף בוחר מצומצם
למדי ,והקל על כניסת כוחות חדשים להנהגת הקהילות באמצעות הבחירות .חשוב מכך,
הצו התיר לנשיאי הקהילות להתכנס אחת לשנה ,ויצר בכך אפשרות לכינון גוף כללי של
יהודי הארץ ,לראשונה בתולדותיהם.
אחרי מלהטת העולם השנייה
התנאים הפוליטיים החדשים שבהם היה על הצרפתים לכלכל את ענייניהם עם היהודים
השתקפו בכינוס הראשון של נשיאי הקהילות ב .1947-לא רוח צייתנית אפיינה את
המתכנסים ,כי אם דעתנות חדשה ,שבאה בין היתר לידי ביטוי בבחירת נשיא קהילת
קזבלנקה ,יצחק אבו הפרו-ציוני ,לנשיא הגוף החדש שהקימו :מועצת הקהילות היהודיות
במרוקו .הצרפתים הבינו כי אם הם מבקשים לבסס את נאמנות היהודים כלפיהם,
הסכנה מכיוון הלאומיות היהודית גדולה יותר מאשר מכיוון הלאומיות המרוקאית .הם
חיפשו אפוא אישים נאמנים להעמידם בראש מערכת הפיקוח על ענייני היהודים במינהלת
העניינים השריפיים ובניהול מועצת הקהילות היהודיות במרוקו .המשימה לא הייתה
פשוטה .האישים שנבחרו לבסוף ,מוריס בוטבול וז'אק דהאן ,נחשבו תחילה לאוהדי
הסולטאן ,ואולם התברר שאפשר לסמוך עליהם ,ועד תום התקופה הקולוניאלית הם היו
האחראים הרשמיים לניהול ענייני הקהילות .בוטבול החליף עוד בתקופת מלחמת העולם
השנייה את יחיא זגורי כמפקח על המוסדות היהודיים במרוקו; דהאן התמנה למזכיר
מועצת הקהילות היהודיות ב.1947-
הנציב העליון החדש שהתמנה ב ,1947-הגנרל אלפונס ז'ואן ,היה נחוש בדעתו להעמיק
את המדיניות החיובית כלפי היהודים .מלבד הרפורמות בארגון הקהילתי ,שנעשו לפני
כהונתו ,הוא קבע כי שישה יהודים ישתתפו כנציגים במועצת הממשלה ,מוסד שהתכנס
מדי שנה ופעל לצד הנציב כגוף מייעץ כללי .באופן כללי הצליח ז'ואן יותר מקודמיו
לקשור מחדש את היהודים למחנה הצרפתי .לא רק מדיניותו גרמה לכך ,אלא גם הקשר
שהעמיק בין התנועה הלאומית המרוקאית לבין הליגה הערבית .מלכתחילה הפריע הסכסוך
הלאומי בארץ הקודש להתקרבות בין יהודי מרוקו לבין הלאומיים המרוקאים .כל צד
הזדהה עם בני דתו בסכסוך .אחרי מלחמת העולם השנייה גבר מפלס המתיחות ככל
שהסלימו האירועים בארץ ישראל ,והגיע לשיאו בתקריות דמים אנטי-יהודיות באוג'דה
ובג'ראדה ביוני .1948התקריות התרחשו זמן קצר לאחר שמחמד החמישי נשא הצהרה
אנטי-ציונית חריפה ופגעו בתדמיתו החיובית של הסולטאן ,הגשר הפוטנציאלי בין היהודים
לתנועה הלאומית המרוקאית ,שהוא היה לסמלה .האיום על נאמנותם של היהודים
לצרפתים בגלל הזדהותם עם התנועה הלאומית המקומית פחת.
באותה תקופה נקלעה מדיניות הפרוטקטורט כלפי היהודים לעימות חדש .מצד אחד,
על רקע מפלס המתיחות הגואה בין שני היסודות המרכיבים את האוכלוסייה המקומית,
היה לפקידות עניין למנוע פעילות ציונית בולטת ,כדי להשקיט את המוסלמים ולשמור
על הסדר הציבורי .מצד אחר ,הנציב העליון ז'ואן התרשם מניצחון ישראל על מדינות
ערב בשנת 1948וקשר זאת למאבקה של צרפת בלאומיות הערבית בצפון אפריקה.