Page 75 - morocco

‫היהודים בתקופה הקולוניאלית ‪69‬‬

‫מרוקו‬

‫האוכלוסין כמי שעוסקים במלאכה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬רוב המפרנסים מן הסוג הזה לא‬
‫היו אומנים אלא פועלים‪ ,‬לעתים בלתי‪-‬מיומנים כמעט‪ .‬הסנדלרים‪ ,‬חרשי הנחושת‪,‬‬
‫הצורפים ויצרני הסנדלים היו מאורגנים בגילדות של אומנים‪ .‬לגילדות אלה לא היה‬
‫מעמד חוקי‪ ,‬אך חברי כל גילדה היו ממנים "אמין" שעמד בראשם‪ .‬הוא ייצג אותם בפני‬
‫השלטונות‪ ,‬יישב סכסוכים פנימיים וטיפל בחלוקת המסים שהיו חייבים לשלם לפאשה‪,‬‬
‫המושל במנגנון המכ'זן‪ .‬חברי הגילדה היו חייבים גם לספק לפאשה מתוצרת מלאכתם‬

‫ללא תמורה‪ ,‬שריד לנוהג בתקופה הקדם‪-‬קולוניאלית‪.‬‬
‫מצרכי מותרות )שטיחים‪ ,‬רהיטים אמנותיים‪ ,‬עבודות עור מקושטות( ייצרו בעיקר‬
‫מוסלמים‪ .‬עבודות עץ‪ ,‬עבודות ברזל‪ ,‬טווייה ואריגה היו מלאכות מוסלמיות לחלוטין‪,‬‬
‫לדברי הסוקרים‪ .‬שתי המלאכות הנפוצות ביותר בין היהודים היו‪ ,‬כאמור‪ ,‬הסנדלרות‬
‫והחייטות‪ .‬בעלי המלאכה היהודים‪ ,‬למעט הצורפים‪ ,‬ייצרו בשביל חקלאים ערבים וצרכנים‬
‫דלים‪ .‬גם הם‪ ,‬כמו בעלי הדוכנים בשוק והרוכלים‪ ,‬שהיו רוב המפרנסים היהודים ממסחר‪,‬‬
‫לא פעלו בעבור שוק האירופים במרוקו‪ ,‬אלא בעבור שוק הילידים בלבד‪ .‬במראכש‪ ,‬בירת‬
‫הדרום המרוקאי‪ ,‬הקהילה השנייה בגודלה במרוקו ומוקד מצוקה חמור‪ ,‬מצאו הסוקרים‬
‫כי רוב בעלי המלאכה היהודים‪ ,‬למעט הצורפים‪ ,‬עסקו בעבודות זעירות ברמה נמוכה‬
‫לשוק המקומי‪ .‬הסנדלרים הכינו סנדלים מרצועות עור שרכשו לעתים קרובות ממוכר‬
‫אשפה ומסוליות שנרכשו מחרש גומי שהכין אותן מצמיגים‪ .‬בעבור זוג סנדלים קיבלו בין‬
‫שמונים למאה פרנק‪ .‬בקיץ‪ ,‬העונה הבוערת‪ ,‬הרוויחו בין ‪ 400‬ל‪ 600-‬פרנק ליום‪ .‬אטדגי‬
‫נזכר בביקור אצל דודו הסנדלר בעיר מזגאן‪ ,‬בבית מלאכה שהוא החזיק עם בנו בשכונה‬

‫המוסלמית‪:‬‬

‫סוליה מגומי של צמיג‪ ,‬שתי רצועות מהגומי של הפנימית‪ ,‬מסמר פה מסמר שם והנה‬
‫עוד זוג סנדלרים שהם מוכרים בפרוטות‪ .‬דוקא פרנסה טובה יש להם מהצמיגים‬
‫המשומשים‪ .‬זה כמו בפיסיקה‪ :‬שום דבר לא הולך לאיבוד; הכול מקבל צורה אחרת‪.‬‬

‫אפילו המסמרים הם מסמרים משומשים אותם מיישר הדוד בסבלנות אין קץ‪.‬‬

‫אטדגי‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬פרק ‪" ,16‬בעולם העסקים"‪.‬‬

‫במראכש מצאו סוקרי הג'וינט כי בתחום החייטות היה שיעור הנשים העובדות גבוה‪ ,‬והן‬
‫הרוויחו כ‪ 300-‬פרנק ליום )פחות מדולר(‪ .‬הן ישבו בשוק תחת שמשיות רחבות‪ ,‬רובן‬
‫תפרו במכונות תפירה ששכרו תמורת ‪ 750‬פרנק לשבוע )מעט יותר משני דולר(‪ ,‬וביצעו‬
‫עבודות תפירה פשוטות לעוברים ושבים בשוק‪ .‬מראכש נחשבה לעיר בעלת הריכוז הגדול‬
‫ביותר של בעלי מלאכה יהודים‪ .‬על פי סטטיסטיקה שערך מנהל בית הספר של כי"ח‬
‫בעיר סמוך לתקופת הסקר היו ‪ 3,100‬מפרנסים בקהילה‪ ,‬מהם ‪ 1,750‬בעלי מלאכה ורק‬
‫‪ 650‬סוחרים‪ .‬עם שאר המפרנסים נמנו ‪ 300‬פקידים ו‪ 400-‬בעלי מקצועות אחרים‪ ,‬ביניהם‬

‫פועלים רבים‪ .‬בעלי המלאכה נחלקו כדלקמן‪:‬‬