Page 106 - תאטרון 35
P. 106
ככה אמרתי. הוא:
אתה תמיד אומר לי די. היא:
ואף פעם לא די לך. הוא:
מדוע אתה אומר את זה? היא:
מה את מצפה שנעשה? הוא:
)הפוגה( ומה איתך ,לך כבר הספיק? היא:
לי זה כבר הספיק. הוא:
הפיג'מה שלך מריחה גם היא היא:
רק את עצמה.
זו הפיג'מה שלי ,ובחורף אני לובש את הפיג'מה שלי. הוא:
)שוב נסגרת הדלת ,הם יושבים באותה תנחה ,המחיצה ביניהם .חושך ,אור(
הלחם קשה .חבל שלא שמרנו אותו בתוך המקרר. היא:
רציתי שתבואי לשחק .הכנתי בשבילך את הקובייה. הוא:
נצטרך לקנות לחם אחר. היא:
קחי ,זה התור שלך) .הפוגה( שבי איתי מעט לפני שאת הולכת. הוא:
אתה חושב על המשחקים שלך. היא:
אני חושב מה שאני חושב .אז מה .זה לא מעניין אותך. הוא:
ואתה ,מה מעניין אותך? היא:
)הוא אינו עונה(
אתה צריך לקום ,זה לא יזיק לך.
מה אכפת לי לקום. הוא:
לא יודעת ,אבל זה צריך להיות לך אכפת )הפוגה( היא:
אני יוצאת עכשיו.
)חושך .אור(.
)נראה רגע ,הוא עוצר ומקשיב לדלת .מעבר לדלת חודרת קרן שמש(
)חושך ,אור(
)היא נכנסת אל הבית ,הוא מניח את ראשו על חזו ,ישן(
יש שמש בחוץ היא:
כל הדרך .אתה יכול לראות בעצמך.
חבל שאתה לא רואה בעצמך.
104גליון 35
