Page 14 - תאטרון 35
P. 14
אני מודה שיש לזה ריח טוב.
אביבי .יש הרגשה אופטימית.
העולם פתוח למולי ,ואני מוכן לספוג מה שיהיה בו.
באתי אל העולם,
רואים עליי ,כל כך פשוט,
פותח את העיניים – אור.
יש פה תחושה של משהו הולך ומתהווה,
אני עומד על המפתן,
הכול נראה מבטיח,
החיים השאירו רמז עבה ,והם רצו שאגלה אותו,
זהו טעם בשפתיים ,שאני עוד לא יודע איך לקרוא לו,
אבל הוא עומד ממש מולי.
באתי אל העולם ,אני בטוח שגם מישהו אחר במקומי היה מגיע,
אבל מכל מי שיכול היה לבוא ,אני הגעתי,
אין ספק שיש כאן זכות גדולה,
העולם רצה שאעמוד קרוב אליו
הוא ראה אותי בתור נציג מוסמך,
מי עוד יכול לומר כזה דבר על עצמו?
מתי מעט.
)הוא מקשיב לקולות המתגברים ,ההופכים אט אט לקולות של פגזים(
כנראה שהתחילה הפגזה,
הנה ,לא נורא.
אם לא היה ברור עד עכשיו,
האווירה הוכרעה.
יכול היה להיות יותר טוב,
אבל יצא שבאתי ישר לפגזים.
זה דבר טבעי.
אם הייתי נולד מטר אחד לכיוון ההוא ,לדוגמה,
יכול להיות שהייתי בצד ממנו באים הפגזים,
12גליון 35
