Page 9 - תאטרון 35

‫דבר המערכת‬

‫מתוך רפטטיביות‪ ,‬דימוי‪ ,‬או משחק מילים‪ .‬כשחוקיות כזאת נוצרת‪ ,‬אני מנסה להתמסר אליה‪.‬‬
‫מעניין אותי לבדוק עד כמה מסוגל שלד שנולד כדי לקיים רק את עצמו‪ ,‬להחזיק מעמד‪ .‬אלה‬
‫תרגילים שיש בהם מן ההנאה שבכתיבה‪ .‬אבל בסופו של דבר‪ ,‬אני חושב שלמחזה יש זכות קיום‬

‫רק אם הוא מצליח לחזור משם אל העולם הממשי‪.‬‬

‫מחזותיו של עודד ליפשיץ מועלים על במות פסטיבלים בעולם ובארץ‪,‬‬
‫זוכים בפרסים‪ ,‬מוכרים כבעלי עולם‪ ,‬סגנון וחזון תיאטרוני מיוחדים‬
‫במינם‪ .‬רק התיאטרון שלנו‪ ,‬חלק הארי שבו‪ ,‬מסרב עדיין להכיר בקיומו‬
‫של עודד ליפשיץ‪ ,‬חוץ מאשר לערוך איתו פגישות שבהם עושים קולות‬
‫סרק של רצון טוב‪ .‬באוהיו‪ ,‬בהיידלברג ובלונדון הנחשלות פרשו בפניו‬

‫שטיח אדום; בתל‪ -‬אביב הנאורה עוד מהססים‪.‬‬

‫גד קינר‪ :‬מחזה אבסורד קומי כאיש גבוה אישה שמנה‪ ,‬שניכרת בו השפעה יונסקאית ברורה‪ ,‬או‬
‫מטאפורה על הכחשת אבל כרקויאם לדניאל‪ ,‬כמו גם מחזות אחרים )סוניה ובובק למשל(‪,‬‬
‫מתמקדים בזוגיות במשבר‪ ,‬כשהלשון משמשת )אם להשתמש בתבנית של ביאליק( ככיסוי‬
‫המונע גילוי של עילת המשבר שתביא אולי לפירוק הזוגיות‪ ,‬בין אם מדובר בחוסר תקשורת‬
‫ועניין וניסיון מלאכותי לעוררם‪ ,‬ובין אם מדובר בריק שאחרי המוות ובניסיון למלאו‪ .‬תוכל‬

‫להתייחס?‬

‫עודד ליפשיץ‪ :‬העיקרון של גילוי וכיסוי היה חשוב בשני המחזות האלו‪ .‬באיש גבוה ואישה‬
‫שמנה האמת של שתי הדמויות נמצאת תמיד בנקודה שבה אינן יכולות עוד לדבר‪ .‬זהו חלק‬
‫מחוקיות המשחק‪ .‬באופן כמעט מפורש הם )הגבר והאישה( משתדלים לדבר על מה שנמצא‬
‫בתוך איזור בטוח‪ ,‬לא מאיים‪ .‬מצד שני‪ ,‬הדיבור לא מאפשר להם לחשוף את האמת ההדדית‬
‫ולומר את מה שהם מוכרחים‪ .‬כך שנוצר משחק בין מה שמיותר‪ ,‬שיוצא אל פני השטח‪ ,‬ובין מה‬
‫שהכרחי‪ ,‬שלגביו אין ברירה אלא לשתוק‪ .‬בסופו של דבר האיזון חייב להיות מופר‪ ,‬והם קורסים‬
‫אל תוך השתיקה‪ .‬ברקוויאם לדניאל מושא המחזה נוכח כל הזמן‪ ,‬אבל גם עליו לא ניתן לדבר‪.‬‬
‫הוא מהווה נקודת מחלוקת שלא ניתן לגשר עליה בין הבעל והאישה‪ .‬זה נכון ששני המחזות‬
‫האלו מוחזקים ביסוד שהוא בחזקת נעדר‪ .‬היסוד הזה‪ ,‬מאחר והוא מתקיים כבסיס מאוד סולידי‬

‫למתרחש‪ ,‬מאפשר לדמויות לעסוק ביחסים שלהן‪ ,‬כי הן חייבות לדבר על משהו אחר‪.‬‬

‫גד קינר‪ :‬אחת התבניות הבולטות ביצירתך היא המוטיב הילדי‪ :‬ההתפכחות המאכזבת לעולם‪,‬‬
‫דרמת התחנות של חיפוש הזהות מנקודת מוצא של תום קאנדידי )אני מתכוון בעיקר לילדה‬

‫שהיא בעצם מריצה‪ ,‬לבאתי אל העולם‪ ,‬לאלמנטים בפרפטואום מובילה(‪ .‬אנא‪ ,‬התייחס לכך‪.‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪7 35‬‬