Page 8 - תאטרון 35

‫וערב‪ .‬מהתרגיל נותרו רק שתי התלבושות‪ ,‬שהפכו למקור השראה לעיבוד הדמויות של המחזה‪.‬‬
‫בהמשך השנה הופיע המחזה הנה עולה האור מאחוריי בפסטיבל שוק המחזות בהיידלברג‪,‬‬
‫בהזמנה של אבישי מילשטיין‪ .‬המחזה זכה בפרס גם בגרמניה וגם בפסטיבל פותחים במה של‬
‫תיאטרון בית לסין באותה שנה )‪ ,(2010‬שבמהלכה הציג עודד ליפשיץ בקריאה מבוימת מחזה‬
‫נוסף מפרי עטו ‪ -‬אפשר לעשות עם זה משהו – בפסטיבל צו קריאה בצוותא וזכה לציון לשבח‪.‬‬
‫ב‪ -2011‬ביים המחזאי‪-‬במאי את פרויקט הגמר שלו לתואר השני‪ :‬פרפטואום מובילה‪ ,‬שנבנה‬
‫והועלה בהשתתפות תלמידים‪ ,‬שלקחו חלק בקורס שהעביר עודד באותה שנה‪ .‬פרויקט זה ניסה‬
‫לדמות מכונת חיים העובדת במחזוריות‪ .‬ב‪ 2012-‬ביים עודד ליפשיץ לראשונה על במה מרכזית‬
‫‪ -‬תיאטרון אנסמבל הרצליה )ודומה שמנהלו האמנותי של המוסד שנסגר עם המחזה‪ ,‬עודד‬
‫קוטלר‪ ,‬ראוי לתודה מיוחדת על העזתו( – שם העלה את הקומדיה קיגלר‪ :‬חייו ומותו‪ ,‬מחזה‬
‫שעלה גם בפסטיבל עכו ועוסק באנטי‪-‬גיבור כושל‪ ,‬המבקש לנכס לעצמו את זהות אחיו‬

‫המצליח‪ .‬מחזה אחר‪ ,‬אלברט‪ ,‬זכה בפרס ברנשטיין באותה השנה‪.‬‬

‫גד קינר‪ :‬עולם היצירה שלך ‪ -‬הפיוטי‪ ,‬הקיומי‪ ,‬הסוריאלי בחלקו‪ ,‬והמוסב על חוקיותו הייחודית‬
‫‪ -‬מעלה על הדעת יוצרים כבקט‪ ,‬קפקא‪ ,‬גלדרוד‪ ,‬קלדרון‪ ,‬מחזאות ימיביניימית‪ .‬הסוליפסיזם‬
‫שלו רחוק מאוד מהפואטיקה מרופררת המציאות של רוב המחזאים הישראלים‪ .‬אף על פי‬
‫שהכתיבה היא מבוססת לשון‪ ,‬דומה שהייתה יכולה להיווצר בכל ארץ אחרת‪ .‬האם אתה מסכים?‬

‫איך אתה מפרש את הנתק הזה מן ההוויה המקומית?‬

‫עודד ליפשיץ‪ :‬אני מרגיש שהעיסוק הישיר במציאות פחות מפעיל אותי כמקור לכתיבה‪ ,‬וגם‬
‫רואה את עצמי פחות מתאים בשביל זה‪ .‬הניסיונות הישירים יותר שהיו לי בכתיבה מראש על‬
‫נושא אקטואלי קונקרטי‪ ,‬מצאו חן בעיניי פחות‪ .‬זה עניין של נטייה ושל סגנון‪ .‬אבל גם של‬
‫תקופה‪ .‬ככל שהזמן עובר אני מרגיש יותר טעון ופחות מסוגל לטשטש את הקשר אל חיי היום‬
‫יום כאן‪ .‬לא הייתי רוצה לחשוב שהכתיבה הזו הייתה יכולה להיווצר בכל מקום אחר‪ .‬אני פועל‬
‫הרבה מתוך דימויים אינטואיטיביים ופנימיים‪ ,‬אבל המציאות מחלחלת אליי בצורה מאוד חזקה‪,‬‬

‫ואני מרגיש שבסופו של דבר הכתיבה שלי נובעת מחוויה מקומית מאוד‪.‬‬

‫גד קינר‪ :‬הלשון במחזות שלך היא היסוד הדומיננטי‪ .‬בחלק מהמחזות )כיסא‪ ,‬איש גבוה אישה‬
‫שמנה( זו לשון גנרטיבית‪ ,‬אסוציאטיבית‪ ,‬שמחוללת לשון ודימויים המחוללים לשון ודימויים‬
‫כמעין כדור שלג של זרם תודעה‪ .‬עם זה היא מאוד תיאטרלית – היא תמיד בעלת זיקה לחלל של‬
‫פעולה משחקית ולזמן המקושרים ביניהם במין קשר כרונוטופי‪ .‬תוכל להתייחס להבחנה הזאת?‬

‫עודד ליפשיץ‪ :‬במחזות שהזכרת‪ ,‬דוגמת איש גבוה ואישה שמנה וכיסא‪ ,‬השפה והלשון היוו‬
‫בשבילי נקודת מוצא‪ ,‬כמו גם המעשה הדרמטי עצמו‪ .‬לגביי‪ ,‬אלה ניסיונות שרציתי להגיע‬
‫באמצעותם למקום אחר‪ ,‬לבדוק עיקרון מסוים‪ ,‬לעבוד מתוך מרכיב אחד כדי ליצור מרחב‬
‫שמתקיים בפני עצמו‪ .‬זה אפשרי בתוך הלשון להוציא את הדברים מהקשרם וליצור חוקיות רק‬

‫‪  6‬גליון ‪35‬‬