Page 8 - תאטרון 35
P. 8
וערב .מהתרגיל נותרו רק שתי התלבושות ,שהפכו למקור השראה לעיבוד הדמויות של המחזה.
בהמשך השנה הופיע המחזה הנה עולה האור מאחוריי בפסטיבל שוק המחזות בהיידלברג,
בהזמנה של אבישי מילשטיין .המחזה זכה בפרס גם בגרמניה וגם בפסטיבל פותחים במה של
תיאטרון בית לסין באותה שנה ) ,(2010שבמהלכה הציג עודד ליפשיץ בקריאה מבוימת מחזה
נוסף מפרי עטו -אפשר לעשות עם זה משהו – בפסטיבל צו קריאה בצוותא וזכה לציון לשבח.
ב -2011ביים המחזאי-במאי את פרויקט הגמר שלו לתואר השני :פרפטואום מובילה ,שנבנה
והועלה בהשתתפות תלמידים ,שלקחו חלק בקורס שהעביר עודד באותה שנה .פרויקט זה ניסה
לדמות מכונת חיים העובדת במחזוריות .ב 2012-ביים עודד ליפשיץ לראשונה על במה מרכזית
-תיאטרון אנסמבל הרצליה )ודומה שמנהלו האמנותי של המוסד שנסגר עם המחזה ,עודד
קוטלר ,ראוי לתודה מיוחדת על העזתו( – שם העלה את הקומדיה קיגלר :חייו ומותו ,מחזה
שעלה גם בפסטיבל עכו ועוסק באנטי-גיבור כושל ,המבקש לנכס לעצמו את זהות אחיו
המצליח .מחזה אחר ,אלברט ,זכה בפרס ברנשטיין באותה השנה.
גד קינר :עולם היצירה שלך -הפיוטי ,הקיומי ,הסוריאלי בחלקו ,והמוסב על חוקיותו הייחודית
-מעלה על הדעת יוצרים כבקט ,קפקא ,גלדרוד ,קלדרון ,מחזאות ימיביניימית .הסוליפסיזם
שלו רחוק מאוד מהפואטיקה מרופררת המציאות של רוב המחזאים הישראלים .אף על פי
שהכתיבה היא מבוססת לשון ,דומה שהייתה יכולה להיווצר בכל ארץ אחרת .האם אתה מסכים?
איך אתה מפרש את הנתק הזה מן ההוויה המקומית?
עודד ליפשיץ :אני מרגיש שהעיסוק הישיר במציאות פחות מפעיל אותי כמקור לכתיבה ,וגם
רואה את עצמי פחות מתאים בשביל זה .הניסיונות הישירים יותר שהיו לי בכתיבה מראש על
נושא אקטואלי קונקרטי ,מצאו חן בעיניי פחות .זה עניין של נטייה ושל סגנון .אבל גם של
תקופה .ככל שהזמן עובר אני מרגיש יותר טעון ופחות מסוגל לטשטש את הקשר אל חיי היום
יום כאן .לא הייתי רוצה לחשוב שהכתיבה הזו הייתה יכולה להיווצר בכל מקום אחר .אני פועל
הרבה מתוך דימויים אינטואיטיביים ופנימיים ,אבל המציאות מחלחלת אליי בצורה מאוד חזקה,
ואני מרגיש שבסופו של דבר הכתיבה שלי נובעת מחוויה מקומית מאוד.
גד קינר :הלשון במחזות שלך היא היסוד הדומיננטי .בחלק מהמחזות )כיסא ,איש גבוה אישה
שמנה( זו לשון גנרטיבית ,אסוציאטיבית ,שמחוללת לשון ודימויים המחוללים לשון ודימויים
כמעין כדור שלג של זרם תודעה .עם זה היא מאוד תיאטרלית – היא תמיד בעלת זיקה לחלל של
פעולה משחקית ולזמן המקושרים ביניהם במין קשר כרונוטופי .תוכל להתייחס להבחנה הזאת?
עודד ליפשיץ :במחזות שהזכרת ,דוגמת איש גבוה ואישה שמנה וכיסא ,השפה והלשון היוו
בשבילי נקודת מוצא ,כמו גם המעשה הדרמטי עצמו .לגביי ,אלה ניסיונות שרציתי להגיע
באמצעותם למקום אחר ,לבדוק עיקרון מסוים ,לעבוד מתוך מרכיב אחד כדי ליצור מרחב
שמתקיים בפני עצמו .זה אפשרי בתוך הלשון להוציא את הדברים מהקשרם וליצור חוקיות רק
6גליון 35