Page 47 - תאטרון 35
P. 47
דבר המערכת איש גבוה:
נעלמו ,ברעם השתיקה ,זה הרי כל כך ברור ,מה יכול להיות ברור מזה, אישה שמנה:
הרי לא ייתכן שסתם לא דיברנו על ארוחות החג ,כך ,בלי שום סיבה
איש גבוה:
)משתכנעת( נכון ,זה לא ייתכן ,ואיך זה לא עלה על דעתי ,הלא דיברנו גם אישה שמנה:
דיברנו ,דיברנו כדת וכדין .ברור שדיברנו .זהו זה ,הדיבורים האלו שייכים
איש גבוה:
לי! אני עומדת על כך שיחזירו לי אותם. אישה שמנה:
הירגעי...
איש גבוה:
)רוקעת ברגלה ,קמה על רגליה( הירגעי .הירגעי! זה כל מה שנותר לך לומר אישה שמנה:
לי ,על ארוחות החג?
הקשיבי.... איש גבוה:
אישה שמנה:
)ניגשת להפעיל את הקומקום( לא.אני רוצה לדעת כל מה שאמרנו על
ארוחות החג .אני רוצה לדעת אילו מין דברים דיברנו .יש לי זכות! אני איש גבוה:
רוצה לדעת את גודל האבדן .ואל תחסוך ממני .אני אישה חזקה אישה שמנה:
)באזלת יד( אני מניח שאמרנו את כל מה שיש לומר... איש גבוה:
)מחפשת משען( הכול .הכול) .בפחד( כן ,אני מניחה שאתה צודק .הלכו להן אישה שמנה:
ארוחות החג .הלכו ,הלכו כולן והותירו אותנו בשממה גדולה
ואולי נשאר עוד ,משהו קטן ללעוס... איש גבוה:
אני שומעת... אישה שמנה:
)באסטרטגיית שכנוע( את מבינה ,אני מניח שדיברנו על ארוחות החגים איש גבוה:
האטרקטיביות באמת ,ואת הארוחות הפחות אטרקטיביות שמרנו למועד אישה שמנה:
פחות אטרקטיבי.
)מצחחקקת( כך!
סליחה?
)בזלזול( הלא זה ברור שהשתיקה לקחה את כל הארוחות הטובות ,ואת יתר
הארוחות לא אכפת היה לה שנשמור לעצמנו .ובכן תודה על השאריות
אל תתגרי בשתיקה ,היא עוד יכולה לחזור ולקחת גם את מה שנשאר
)גוחנת לכיוונו ולוחשת באירוניה ,כאשר היא בוחנת את כיסיו( מה שנשאר ,לא
אכפת לי ממה שנשאר ,אני מכירה טוב את מה שנשאר .ובכן ,מראש אני
אומרת שאני לא מעוניינת.
לא מעוניינת ,טוב ,אז אין צורך שאספר לך עליו.
)בזלזול( תספר לי עליו ...מה תספר לי עליו .אני יודעת עליו הכול ,תאמין
לי.
גיליון 45 35
