Page 54 - תאטרון 35
P. 54
הנה ,אני מתנדנדת ,על הנדנדה ,ומולי רואה ציפור ,ציפור...תרצי לשבת, אישה שמנה:
הציפור? הנה ,היא מתיישבת ,על כתפי ,ושורקת .שששש .זו המנגינה הכי
רחוקה ששמעתי .והיא שורקת אותה בקול שרק אני יכולה לשמוע )תוך
כדי דבריה הם מתקרבים זה לזו( והשריקה הולכת וגדלה ,בתוך אזני לעוד
שריקות .ומתוך השריקות ,מתגלים פתחים רבים ,כפרחים ,אי שם במרחק.
ומתוך אחד הפתחים מציץ קצה קצהה של כנף וקצה הקצה ,רועד
ומפרפר .מפרפר ורועד .ולרגע ,הוא פוסק...
)הם מוסיפים להביט זה בזו זמן מה(
)בתמיהה( מה אמרת לי? איש גבוה:
איני יודעת ,מה רצית? אישה שמנה:
איני בטוח .בואי נסתלק איש גבוה:
)הם ממשיכים להתרוצץ אנה ואנה ,לפתע נפגשים שוב בדרכיהם ,שתיקה(
)ממלמל בקול חלוש שכמו נובע ממאמץ רב( החוצה... איש גבוה:
)קופאת במקומה ומביטה באיש בחרדה( אישה שמנה:
)כנל( החוצה... איש גבוה:
)האיש מסתובב אל האישה וקופא גם הוא כמו ראה דבר מה בעיניה ,הם בוחנים זה את זו לרגע ארוך של
שתיקה(
אישה שמנה :אתה?
איש גבוה :את?
)הם מתקרבים זה לזו ,כבוחנים את בבואתם שבמראה ,לרגע נוגעים זה בידה של זו .לפתע כמו מתפכחים
ומתחילים למלמל במבוכה(
ראיתי את... אישה שמנה:
רציתי... איש גבוה:
חשבתי ש... אישה שמנה:
אמרתי... איש גבוה:
)תוך כדי הם מתיישבים במקומותיהם כקודם(
ראיתי את... אישה שמנה:
רציתי... איש גבוה:
חשבתי ש... אישה שמנה:
אמרתי... איש גבוה:
)תוך כדי הם מתיישבים במקומותיהם כקודם(
)המלמול הופך בו ברגע להצהרה נרגשת( כך לפתע... אישה שמנה:
52גליון 35
