Page 61 - תאטרון 35
P. 61
דבר המערכת
עלינו ,אני לא יודעת מאיפה מגיע ,מאיר את השמלה שלי ,את התיק
המחורבן שלי שתקוע לי על הכתף .חיוך טיפשי מואר באור צר וכחול.
)היא חוזרת ונעמדת מאחורי גבו( והוא ...צועד אליי ככה ,לוקח את ידי...
'שלום' ,הוא אומר לי' ...שלום' אני אומרת לו ...כבר אז ,במבט הראשון
היה חבוי איזה מסר לא מוסבר .שהכיל כבר את כל המבטים האחרים,
הנכונים לבוא) ...שניהם נעמדים על קצות אצבעותיהם ,כמנסים לראות דבר
מה ,אז הגבר מוותר ,לאט חוזר אל מקומו(
ככה זה התחיל גבר:
)כעת גם היא מוותרת ,שבה אל מקומה(
עלמה מושכת :ככה זה התחיל
גבר :כן.
עלמה מושכת :ככה הכרנו.
)פאוזה ארוכה .הם אינם מביטים זה בזו(
תמונה ב
)עולה האור ,נכנס 'אחד' ,בעוד בני הזוג נותרים במקומם ,לאורך הקטע הבא(
אחד) :פונה לקהל( האיש והכיסא...
סיפור אהבה...
האם יצליח הכיסא להרקיע?
והשאלה הנשאלת היא מה יאמר האיש לכיסא
במקום הזה ובזמן הזה
כדי להזיז למשל את בוהן רגלו הימנית?
ועלינו לדעת שכנגד כל הסיכויים
תמיד
חסרה מילה אחת
שאם נאמר אותה
דווקא אותה מכול המילים
יתחולל הפלא הלא ישוער
גיליון 59 35
