Page 90 - תאטרון 35
P. 90
עם כפות ידיים קטנות ורכות גבר:
הו ,קטנות אישה:
ולחיים אדמדמות .וסוודר כחלחל בעל רקמה... גבר:
אישה :כן...
וכובע צמר שעליו מצויר דב הקוטב )פאוזה ,הוא מביט בה ,רואה שהיא גבר:
שקועה בשלה( סוג של ממשות ,אדוני ,שלא הייתה ולא נבראה ,אלא
בבדיונות ומשחקים בלבד! )מתפוצץ( שווה בנפשך אדוני השופט דברים
אלו .וודאי היית יכול להבין לנפשי אם לא היית גם אתה פרי דמיון שלא
היה ולא נברא ,כבודו.
)מנידה בראשה בצער ,מתנצלת בפני השופט הדמיוני( הוא אחוז קנאה ,אדוני. אישה:
סלח לו .הוא פשוט לא יכול לראות אותי כך נהנית מעולמי ,שהוא אינו
יכול להגיע אליו.
שאני לא יכול להגיע אליו... גבר:
כן .לא יכול) .לשופט( ראה איך הוא יוצא מכליו! לא ,אתה לא רשאי אישה:
להיכנס) .מדברת במתק( זהו מקום אליו רשאים להיכנס רק שניים .ואתה,
חביבי ,עליך לקבל זאת.
)הוא מפסיק לשתף פעולה במשחק ,נעמד מנגד( גבר:
הוא לא יוכל להפריע לנו ,איש לא יוכל להפריע לנו ,בחיינו השקטים אישה:
)לאט מתחילה להיבלע אל תוך עולמה(
אבל אני כן אפריע! גבר:
נוכל לחיות בעולמנו הקטן אישה:
את שומעת אותי? אני לא עומד לוותר לך .לא אתן לך להמשיך בתעלולים גבר:
הללו .עד שכל זה ייפסק .הכול .ואני מבקש ממך עכשיו בכול הכבוד
הראוי...
כך ,בלי צורך בדבר .ואיש לא יוכל להתערב .וסוף סוף ,בשלווה... אישה:
שתפסיקי כבר עם דמיונות הרפאים האלו! )הזקנה נבהלת( גבר:
)צועק( סוניה .תפתחי את הדלת. בובק:
)עולה האור על דירתה של סוניה ,אך האור על בני הזוג נשאר .חשוב בשלב זה להראות את ההקבלה בין
רצונו של בובק לחדור אל דירתה של סוניה ,לבין רצונו של הזקן לחדור לעולמה של ליליאן .היא שקועה
בתוך הסיפור באותה המידה שבה סוניה שקועה בבנה ולא מקשיבה לנקישות בדלת .לעומת זאת ככל
שסוניה הופכת להיות אדישה יותר לנקישות ,כך הילד הופך להיות ער להן(
תיכף ומיד! גבר:
88גליון 35
