Page 59 - <4D6963726F736F667420576F7264202D20ECE0E7F820FAE9F7E5F0E920F7E9F0E420313220E1E0E5E2E5F1E82032303139>
P. 59
בני המסכן.
אימא:
את יודעת מה מציגים כאן עכשיו? קאנט:
אני מתחילה להבין… אימא:
עכשיו מתברר לי הכול. קרל:
לכן התאזרו עוד קצת בסבלנות אתם ,שניכם ואתם .רבותיי, מלאך:
אתם יודעים מה עליכם לעשות.
כן ,אנו יודעים. קאנט:
)המלאך השחור פונה ימינה ויוצא(
***
למה הוא מתכוון בכלל? שפינוזה:
עלינו לרדת מן הבמה. סוקרטס:
מדוע? בפתאומיות כזאת? שפינוזה:
מעכשיו אנו מיותרים. קאנט:
כאילו – ס ּוב ס ּ ֶפק ֶיה ַאי ֶטְרני ַטטיס – מנקודת ראות של הנצח והבו־ שפינוזה:
זמניות שלנו ,אין ממשיכים לשחק?15
תפסת ,אתה כמובן בלטינית. סוקרטס:
אל תעמיד פני שוטה… אני כתבתי בשתי שפות לפחות: שפינוזה:
לטינית ועברית .אתה בכלל לא כתבת .רק דיברת ,ורק יוונית.
רבותיי ,אל תריבו! שוב :הפכנו מיותרים. קאנט:
לפחות בינתיים. סוקרטס:
טוב ,הבה נלך. שפינוזה:
רק רגע ,הקשיבו רק לזה!
קאנט:
***
)לפרנץ( נסה לישון קצת .גם אני אשכב ,אולי זה יצליח .היה טוב לו יכולנו פאול:
לישון למרות הרעב .אבל אני חושש שאחלום דווקא על אוכל.
לפחות תוכל לחלום על אוכל. פרנץ:
)פאול שב למקומו(
גיליון 46ת י א ט ר ו ן 59 
