Page 89 - תאטרון 40
P. 89
אלפרד ז'ארי הקברט הסטירי מילים חלולות של קורט טוכולסקי ,האופרה הסטירית עלייתה ונפילתה
של העיר מהגוני של ברטולט ברכט ,ובישראל מלכת אמבטיה והפטריוט של חנוך לוין .גם המלודרמה
יכולה להיות בעלת תכלית חברתית חשובה -כמו למשל סיראנו דה ברז'רק מאת אדמונד רוסטאן
והגברת עם הקמליות של אלכסנדר דומא -אשר ביקרו בחריפות את הצביעות בחברה הצרפתית
במאה ה.19-
המחזאי השוויצרי פרידריך דירנמט ,שלמרבית מחזותיו יש תכלית פוליטית-חברתית ברורה ,אף כתב:
הרודנים בפלנטה הזאת אינם מתרגשים משירי משוררים ,הם מפהקים לשמע קינותיהם ,רואים
בבלדות הגבורה שלהם אגדות מטופשות ,ונרדמים במהלך שיריהם הדתיים .רק דבר אחד מפחיד
אותם .הלגלוג עליהם .וכך חלחלה הפרודיה אל כל הז'אנרים -אל הרומן ,אל הדרמה ,אל השירה
הלירית2.
מדוע בכל זאת העדיפו רוב המחזאים דלעיל את הדרמה על פני הקומדיה והמלודרמה? נדמה לי שאפשר
להסתכן בטענה שבתיאטרון המודרני היטשטשו כמה מן הפערים שהיו קיימים בין הז'אנרים העיקריים:
טרגדיה ,דרמה ,מלודרמה וקומדיה .בשלהי המאה ה 19-אף נוצר מעין יצור כלאיים ט ָרגי-קומדיה
שנמצאים בו מרכיבים מן הקומדיה ומן הטרגדיה (בת שחף של צ'כוב ,חפץ של חנוך לוין) .אם עד
המאה ה 19-השתייכו הדמויות בטרגדיה למעמדות עליונים ובקומדיה למעמדות נמוכים יותר ,הרי מן
המאה ה 18-ואילך הלך הבדל זה ונעלם .המחזאי הגרמני גוטהולד אפרים לסינג ( )1729-1781כותב
במאמרו "הדרמטורגיה ההמבורגית":
שמותיהם של נסיכים וגיבורים יכולים להציע הוד והדר למחזה ,אך הם אינם תורמים מאומה
לרגשותינו .אסונותיהם של אלה שנסיבות חייהם דומים לשלנו ,חודרים באופן טבעי לעומק ִלבנו ,ואם
אנו חשים חמלה למלכים ,אנו חשים אותה בגלל היותם אנושיים ,ולא בגלל היותם מלכים .ולמרות
של ִעתים מעמדם מעניק לאסונותיהם חשיבות ,הוא אינו הופך אותם למעניינים יותר3.
גם ארתור מילר טוען במאמרו הטרגדיה והאדם הפשוט שווילי לומן גיבור מחזהו מותו של סוכן הוא
גיבור טרגי במלוא מובן המילה וכותב :אני מאמין שהאדם הפשוט הוא נושא לטרגדיה במובן הנעלה
ביותר כפי שהיו מלכים ) .(Miller, 1996, 3מאידך גיסא ,בתיאטרון המודרני אפשר לראות מלכים
כדמויות קומיות .למשל המלכה אליזבט הראשונה בקומדיה אליזבט -כמעט במקרה אישה של דריו
פו .גם ההבדלים באופי הפעולה בין הטרגדיה לדרמה ובין הקומדיה למלודרמה היטשטשו .אם בעבר
היו פעולות הדמויות בטרגדיה חיקוי של פעולה רצינית כדברי אריסטו (אריסטו ,)28 ,1977 ,ואילו
בקומדיה הפעולה היא בתחום "המכוער" (שם ,)27 ,הרי כבר במאה ה 19-אנו מוצאים חייל פשוט כמו
פרנץ וויצק במחזהו של ג'ורג' ביכנר ,המסתבך בפעולה אופיינית לקומדיה ,שהייתה ודאי מכונה
"מכוערת" בפי אריסטו -לאשש את החשדות בדבר בגידתה של אהובתו ,אם בנו ,שהוא חי ִאתה
"בחטא" -והוא גיבור של טרגדיה מודרנית.
ההבדל המהותי בין הז'אנרים שנותר מובהק הוא בכיוון העלילה .עלילת הדרמה ,בדומה לעלילת
הטרגדיה ,היא כאמור לעיל "עלילה פשוטה ,והמעבר בה לא יהיה מכישלון להצלחה ,אלא להפך
מהצלחה לכישלון"( .שם )37 ,הדרמה ,כמו הטרגדיה ,מסתיימת בסבל רב לדמויות -ב"פעולה נושאת
אובדן או כואבת ,כגון מיתות על הבמה ,ייסורים קשים ,פציעות וכיוצא באלה" (שם .)36 ,לעומתה
בקומדיה ובמלודרמה עוברות הדמויות מ"אי-הצלחה להצלחה" (שם .)37 ,זאת ועוד :הקומדיה
2מצוטט מתוךGeorge Brandt, 1998, Modern theories of drama, p. 53-54 :
3מצוטט מתוך Daniel Gerould, 1999, Theatre/Theory/Theatre, p. 238
גיליון 40ת א ט ר ו ן 87 
