Page 89 - תאטרון 40
P. 89

‫אלפרד ז'ארי הקברט הסטירי מילים חלולות של קורט טוכולסקי‪ ,‬האופרה הסטירית עלייתה ונפילתה‬
‫של העיר מהגוני של ברטולט ברכט‪ ,‬ובישראל מלכת אמבטיה והפטריוט של חנוך לוין‪ .‬גם המלודרמה‬
‫יכולה להיות בעלת תכלית חברתית חשובה ‪ -‬כמו למשל סיראנו דה ברז'רק מאת אדמונד רוסטאן‬
‫והגברת עם הקמליות של אלכסנדר דומא ‪ -‬אשר ביקרו בחריפות את הצביעות בחברה הצרפתית‬

                                                                                   ‫במאה ה‪.19-‬‬

 ‫המחזאי השוויצרי פרידריך דירנמט‪ ,‬שלמרבית מחזותיו יש תכלית פוליטית‪-‬חברתית ברורה‪ ,‬אף כתב‪:‬‬

‫הרודנים בפלנטה הזאת אינם מתרגשים משירי משוררים‪ ,‬הם מפהקים לשמע קינותיהם‪ ,‬רואים‬
‫בבלדות הגבורה שלהם אגדות מטופשות‪ ,‬ונרדמים במהלך שיריהם הדתיים‪ .‬רק דבר אחד מפחיד‬
‫אותם‪ .‬הלגלוג עליהם‪ .‬וכך חלחלה הפרודיה אל כל הז'אנרים ‪ -‬אל הרומן‪ ,‬אל הדרמה‪ ,‬אל השירה‬

                                                                                     ‫הלירית‪2.‬‬

‫מדוע בכל זאת העדיפו רוב המחזאים דלעיל את הדרמה על פני הקומדיה והמלודרמה? נדמה לי שאפשר‬
‫להסתכן בטענה שבתיאטרון המודרני היטשטשו כמה מן הפערים שהיו קיימים בין הז'אנרים העיקריים‪:‬‬
‫טרגדיה‪ ,‬דרמה‪ ,‬מלודרמה וקומדיה‪ .‬בשלהי המאה ה‪ 19-‬אף נוצר מעין יצור כלאיים ט ָרגי‪-‬קומדיה‬
‫שנמצאים בו מרכיבים מן הקומדיה ומן הטרגדיה (בת שחף של צ'כוב‪ ,‬חפץ של חנוך לוין)‪ .‬אם עד‬
‫המאה ה‪ 19-‬השתייכו הדמויות בטרגדיה למעמדות עליונים ובקומדיה למעמדות נמוכים יותר‪ ,‬הרי מן‬
‫המאה ה‪ 18-‬ואילך הלך הבדל זה ונעלם‪ .‬המחזאי הגרמני גוטהולד אפרים לסינג (‪ )1729-1781‬כותב‬

                                                             ‫במאמרו "הדרמטורגיה ההמבורגית"‪:‬‬

‫שמותיהם של נסיכים וגיבורים יכולים להציע הוד והדר למחזה‪ ,‬אך הם אינם תורמים מאומה‬
‫לרגשותינו‪ .‬אסונותיהם של אלה שנסיבות חייהם דומים לשלנו‪ ,‬חודרים באופן טבעי לעומק ִלבנו‪ ,‬ואם‬
‫אנו חשים חמלה למלכים‪ ,‬אנו חשים אותה בגלל היותם אנושיים‪ ,‬ולא בגלל היותם מלכים‪ .‬ולמרות‬

                ‫של ִעתים מעמדם מעניק לאסונותיהם חשיבות‪ ,‬הוא אינו הופך אותם למעניינים יותר‪3.‬‬

‫גם ארתור מילר טוען במאמרו הטרגדיה והאדם הפשוט שווילי לומן גיבור מחזהו מותו של סוכן הוא‬
‫גיבור טרגי במלוא מובן המילה וכותב‪ :‬אני מאמין שהאדם הפשוט הוא נושא לטרגדיה במובן הנעלה‬
‫ביותר כפי שהיו מלכים )‪ .(Miller, 1996, 3‬מאידך גיסא‪ ,‬בתיאטרון המודרני אפשר לראות מלכים‬
‫כדמויות קומיות‪ .‬למשל המלכה אליזבט הראשונה בקומדיה אליזבט ‪ -‬כמעט במקרה אישה של דריו‬
‫פו‪ .‬גם ההבדלים באופי הפעולה בין הטרגדיה לדרמה ובין הקומדיה למלודרמה היטשטשו‪ .‬אם בעבר‬
‫היו פעולות הדמויות בטרגדיה חיקוי של פעולה רצינית כדברי אריסטו (אריסטו‪ ,)28 ,1977 ,‬ואילו‬
‫בקומדיה הפעולה היא בתחום "המכוער" (שם‪ ,)27 ,‬הרי כבר במאה ה‪ 19-‬אנו מוצאים חייל פשוט כמו‬
‫פרנץ וויצק במחזהו של ג'ורג' ביכנר‪ ,‬המסתבך בפעולה אופיינית לקומדיה‪ ,‬שהייתה ודאי מכונה‬
‫"מכוערת" בפי אריסטו ‪ -‬לאשש את החשדות בדבר בגידתה של אהובתו‪ ,‬אם בנו‪ ,‬שהוא חי ִאתה‬

                                                       ‫"בחטא" ‪ -‬והוא גיבור של טרגדיה מודרנית‪.‬‬

‫ההבדל המהותי בין הז'אנרים שנותר מובהק הוא בכיוון העלילה‪ .‬עלילת הדרמה‪ ,‬בדומה לעלילת‬
‫הטרגדיה‪ ,‬היא כאמור לעיל "עלילה פשוטה‪ ,‬והמעבר בה לא יהיה מכישלון להצלחה‪ ,‬אלא להפך‬
‫מהצלחה לכישלון"‪( .‬שם‪ )37 ,‬הדרמה‪ ,‬כמו הטרגדיה‪ ,‬מסתיימת בסבל רב לדמויות ‪ -‬ב"פעולה נושאת‬
‫אובדן או כואבת‪ ,‬כגון מיתות על הבמה‪ ,‬ייסורים קשים‪ ,‬פציעות וכיוצא באלה" (שם‪ .)36 ,‬לעומתה‬

        ‫בקומדיה ובמלודרמה עוברות הדמויות מ"אי‪-‬הצלחה להצלחה" (שם‪ .)37 ,‬זאת ועוד‪ :‬הקומדיה‬

                       ‫‪ 2‬מצוטט מתוך‪George Brandt, 1998, Modern theories of drama, p. 53-54 :‬‬
                            ‫‪ 3‬מצוטט מתוך ‪Daniel Gerould, 1999, Theatre/Theory/Theatre, p. 238‬‬

‫גיליון ‪ 40‬ת א ט ר ו ן ‪87 ‬‬
   84   85   86   87   88   89   90   91   92   93   94