Page 39 - גג 47 16במאי
P. 39
ועדכניים .ואני ,שעד אז קראתי בהנאה את סיפוריהם ה ֵראליסטיים של סופרי דור המאבק על
עצמא ּות ישראל ,בני דורם של הוריי ,התפעלתי מאוד גם מן הספר מיכאל שלי ,שבישר את
החדש והדיח את בני "דור ה ֵרעים" ממרכז הבמה הספרותית .ההנאה התחלפה בתימהון כאשר
הגעתי לקטעי ההזיות והסיוטים המוזרים ,שעליהם בחרתי לדלג כשם שדילגתי על תיאורי
הכלב בלק בתמול שלשום של עגנון .הסגנון ה ֶמ ָטאֵ -ראליסטי החדש משך ,אך גם הרתיע .למען
האמת ,עד היום הקטעים האלה מוזרים עמוס וחידתיים בעיניי ,אלא שכיום אני רואה את החידה
הבלתי פתורה כיתרון ספרותי-אסתטי ,ולא כפגם הדורש את תיקונו.
הסופרים בני "דור המדינה" ,רובם בעלי השקפה "שמאלית" ,מתונה או רדיקלית ,הושפעו
במישרין או בעקיפין מתורתו ה ֶאקזיסטנציאלית של ז'ן פול ַסרטר ממייסדי קבוצת ההתנגדות
הסוציאליסטית "סוציאליזם ו ֵחר ּות" ,שגרס כי "סֹופר חייב לסרב להשתייך ל ִממסד"
וש"אינטלקטואל הוא מי שנאמן לחברה ,אך אינו חדל ִלמחֹות נגדה" .מרד המשוררים הצעירים
בני "דור המדינה" בנתן אלתרמן ומרד הסופרים הצעירים בני "דור המדינה" בסופרי "דור
תש"ח" ,מעריציו של אלתרמן ,השתלב אפוא היטב באקלים הדעות ה ָא ַנרכיסטי ומנתץ האלילים
של צעירי התקופה בעולם הרחב ,ויש להניח שאף הושפע ממנו ושאב ממנו את כוחו ואת
דפוסיו .לימים תיאר עמוס עוז את האווירה הסטודנטיאלית ששררה בסוף שנות החמישים בפתח
ספרו הבשורה על-פי יהודה )שעליו כתבתי ב 2014-את אחד המאמרים הראשונים בכתב-העת
האינטרנטי אימגו ,שמשום מה הפסיק לאחרונה את פעילותו( .כששמעתי מפי השופט העליון
בדימוס אהרן ברק כי הוא קרא את דבריי על ספרו של עוז ,הבנתי שלא זריתי לרוח את
אנחתי.
עמוס עוז הצעיר ,שהתכתב בעלומיו עם אלתרמן והתקרב אליו ,לא ָמרד לכאורה במחברם של
כוכבים בחוץ ושמחת עניים .להפך ,הוא שי ּבץ ביצירתו רמיזות לא מעטות ליצירת אלתרמן ואף
לא התנזר מצייני סגנון אלתרמניים )כדוגמת האוקסימורון וה ֶזא ּוגמה( ,חרף התהום האי ֵדאולוגית
שנפערה בין הסופר הצעיר לבין המשורר הגדול של הדור החולף .עם זאת גילויי ההערצה של
עוז הצעיר לבכיר המשוררים העברים בדורו ,והאיגרות ששיגר אליו ,לא מנעוהו מלחלוק עליו
בחריפות ולהצביע על מה שנתפרש אצל עוז כמחיר הכרוך בהיצמדות לערך של ש ֵלמות הארץ
על חשבון ש ֵלמות העם.
לפי שעה ,עמוס עוז הוא גם האחרון בין סופרינו שהכתיר את אחד מספריו בכותרת אלתרמנית.
ספר מאמריו ממורדות הלבנון ) ,(1996שבמרכזו מלחמת לבנון ,מתבונן באירוניה ט ָרגית ָמ ָרה
אֹו ֲה ִבים )שבפתחו נשמעת האמירה המז'וריתָ " :אנ ּו של אלתרמן "שיר ּבֹ ֶקר" הציוני בשירו
תכופות ברומנים שלו ובספרי מסותיו ציטט עמוס עוז ְּ /ב ִׂש ְמ ָחהְּ ,ב ִׁשיר ּו ְב ָע ָמל"(. מֹו ֶל ֶדת, אֹו ָת ְך,
משירי אלתרמן ,מפזמוניו ,מטוריו ,ובעיקר משמחת עניים .בכך המשיך לכאורה את המקובל
בדורם של קודמיו ,ש ּכ ּונה גם "דור הפלמ"ח" או "דור ה ֵרעים" .סופריו של דור זה הכתירו את
ספריהם בכותרות אלתרמניות מהדהדות ,כגון אפורים כשק של יגאל מוסינזון ,הוא הלך בשדות
של משה שמיר ,מקרה הכסיל של אהרן מגד ,נפנוף של ִמטפחת וימים של תכלת של ראובן
קריץ ,כבר ארץ נושבת של יונת ואלכסנדר ֶס ֶנד ועוד ועוד .מן ה ּבחינה האידאולוגית ,עוז
התרחק ת"ק על ת"ק פרסה מ"דור ה ֵרעים" ,ולימים תמך ב"תכנית אוסלו" ואמר שאם יעלה
ַּגג גיליון 37 47
