Page 42 - גג 47 16במאי
P. 42
דנה פריבך-חפץ
געגועים
על ליבת יצירתו של עמוס עוז
בעשרים ושמונה בדצמבר ,2018בעיר תל אביב ,נפטר עמוס עוז ממחלת הסרטן .כבר עם
פרסום הידיעה על מותו הציף גל געגועים חזק רבים מקוראיו – אליו עצמו ,ככותב וכאיש
רוח המעורב בזירה החברתית-פוליטית ,ואל דמויותיו ,שרבות מהן נבראו בצלמו:
מיוסרות ,תוהות על העולם ועל עצמן ,לעיתים מעורבות )בדרכן הצנועה( בזירה
החברתית-פוליטית ,אוהבות ,וכמהות עד כלות .התבוננות ביצירתו של עוז מתוך
הפרספקטיבה הזו מעלה על הדעת את דברי אחד מגיבוריו ,דוקטור עמנואל נוסבאום
בנובלה "געגועים" ,אחת משלוש הנובלות בספרו הר העצה הרעה:
הדברים הפשוטים ,הצורבים ,הבנליים ,איזו ידיעה דחופה הם מתאמצים למסור לי.
דעיכת האור ,מינה ,קריאת העורבים ,יבבת כלב ,צלצול פעמון ,היו והיו הדברים
מעולם ועוד יוסיפו להיות ,אפילו צפירת רכבת אני שומע ממרחקים ,מכיוון עמק
רפאים .ובכי תינוק .ושיר פולני על שפתי השכנה .הדברים הפשוטים ,הקרובים,
הבנליים ,מדוע הם כנפרדים ממני הערב .ומה עליי לעשות אם לא להסתובב אל
הקיר ולמות בזה הרגע .בזה הרגע גם חולפת בי כמו מכת חשמל הוודאות הצלולה
הזאת :יש פשר .יש טעם .יש אולי דרך .ויש אולי עוד איזה זמן שבו ניתן לי
לנסות ולפענח מהו הפשר ומה הכוונה .ורק הצער מוסיף לנשוך :חייתי כארבעים
שנה .גורשתי ,פחות או יותר ,מארץ אחת לארץ אחרת .כאן אף פעלתי דבר-מה,
כמיטב יכולתי הצנועה .כאן גם אהבתי אותך .והנה ,את לדרכך ואני עדיין במקומי.
לא לזמן רב .גם מכאן מגרשים אותי ביד גסה .והמסקנה ,מינה ,הלקח ,הטעם?
מהו ,כפי שאומרים כאן ,הנושא? )(164
בדברים הבאים אבקש לומר כי "הנושא" של יצירת עוז )ואולי אף של חייו בצל
התאבדות אמו בילדותו( ,ולמצער אחת מגרסאותיו המובהקות ,מתומצת בשמה של
הנובלה המוקדמת-יחסית הזו – "געגועים" .כאן כתב עוז בן ה 36-את דמותו של רופא בן
,40גוסס מסרטן ,היושב בספטמבר 1947בירושלים )לאחר שברח מווינה עם עליית
הנאצים( וכותב מכתבים לדוקטור הרמינה )מינה( אוסוולד ,אישה קשה שנטשה אותו
לאחר קשר אהבים קצר; בלי סנטימנטים ובלי להותיר כתובת נטשה ,ולפיכך למעשה
לעצמו הוא כותב" .אלה הם ימים אחרונים" ,שב עמנואל נוסבאום ואומר – הימים
האחרונים של המנדט בארץ וגם שלו עצמו – כשהוא כותב על הידרדרותו הפיזית ,על
הלך הרוח בקרב סובביו בימי סף-המלחמה המתקרבת ,ועל הקשר מכמיר-הלב הנקשר בינו
ַּגג גיליון 40 47
