Page 72 - תאטרון 39
P. 72
תעודת זהות
אצל נתן זך החייל הוא "שאול" ,בבית הספר לריקודים ,ובין השאר אינו בוטש באדמה אלא
דורך על רגלי בנות זוגו המרקדות ומלמדות לרקוד ,כשהן מרוחות בשפתונים בצבע דם קרוש.
במונולוג מחריד החותם את חברים מספרים על ישו נמצא לא רק תיאור אפוקליפטי של דמות
החייל ,אלא גם את יחס הדובר המודע לעצמו ולאמנותו לדמות זו עצמה" :מעולם לא הייתי,
לעולם לא אהיה .אני האמנות בת האלמוות ,האמונה המגוחכת של הנמשל המאמין שיש לו
משל [44] ". . .הרצל של מונדי בזה מסתובב הוא איש השרירים גס-הרוח ,בעוד קפקא הוא
האינטלקטואל הפתלתל ,השניים הם ניגודים ישראליים משלימים ,כנראה חיילים .אצל יצחק
לאור אפריים חצוי ,ברוח רבים מגיבוריו של ברכט ,אינו מצליח לצאת מהחדר ,חדר המושל
הצבאי ,תקוע בחדרי לבו -ומסתדר היטב גם עם דמויות כפולות שהוזכרו כבר וגם והרבה אצל
טלי .נרמז שאפריים מעדיף מין אוראלי שתספק לו נחמה ,זה שמה ולא במקרה ,מאשר מגע
גניטלי המזמין קצת יותר הדדיות .אולי אי-הדדיות היא בעייתו.
מבט חודר בסינתטיות של הדמות הבימתית מספק חנוך לוין בחפץ ,כלומר גם רצון וגם דבר.
בעוד רצון הוא תכונה אנושית בלעדית וביטוי של סובייקט פעיל ,דבר הוא משהו חסר רצון,
אובייקט סביל ומופעל .אצל לוין חפץ האיש ,דמות אנטי חיילית במפגיע ,הדמות הופכת מאדם
בעל רצון פעיל לדבר סביל נטול רצון .חפץ מקונן שלא נותנים לו "לצאת החוצה מעצמו"
]חפץ ,[95 ,כלומר ,לתת לרצון לדבר".הייתי ברצון מתקמט לי עכשיו והופך לכדורון ומתגלגל
מתחת לארון" ]חפץ ,[98 ,הוא אומר ומחפיץ את עצמו .טייגלך מתעתד להביא את "חפץ
המנוצח שי לחתונה של פוגרה! " ]חפץ ,[211 ,כי "עם חפץ הרי אפשר הכל" ]חפץ.[113 ,
ובסיום נאמר" :אמרתי להם כבר שהחלטתי לפצות אתכם ולחיות כמו סמרטוט" ]חפץ.[171 ,
בתמונה שלפני האחרונה ,בסדרת מיני-מונולוגים מתוחכמים להפליא ,מיוצגות שאר הדמויות
במחזה כאיברי גוף מפורקים :רגליים ,ידיים ,פה ,לב ,בטן:
טייגלך :אני רץ ומבלה ,רץ ומבלה.
כלמנסע :רגל אחר רגל אני הולכת .ואני הולכת רגל אחר רגל ,ועל כל רגל נעל.
חנה :ואני אושיט אליו את הידיים שלי ,ידיים קלות אני אושיט.
אדש :ואצלי הלב ממשיך לדפוק .והלב ממשיך לדפוק.
ורשביאק :ואני .עם פה מלא אוכל .בבטן חם וטוב .ואני אוכל ואני אוכל.
פוגרה מסכמת :הם מנפנפים לך בזה שהם מבלים ,הולכים ,מחבקים ,אוכלים] .חפץ[168-167 ,
הדמויות מרכיבות יחדיו חפץ-אדם ,שהתמקד כל חייו במאמץ להשיג דבר אחד עד שהפך ממש
לדבר שרצה :טייגלך נעשה חפץ מבלה; כלמנסע הופכת לחפץ מהלך; ורשביאק הוא חפץ אוכל
ומעכל; אדש נהיה לחפץ אדיש ,פלגמאטי ומצונן המונה את פעימות לבו החולה; חנה צ'רליץ'
היא חפץ-מלצרית המצפה לשירות במקום לתת שירות ומושיטה ידיים לחיבוק במקום להגשה;
פוגרה היא חפץ מיליטנטי ,נצלני ,קטלני ,מחפיצני ומפלצתי ,ה"מוצצת הנאה מכל רגע ורגע
בחייה" ]חפץ .[101 ,עד כאן הערה על הדמות כחפץ לביקורת חברתית וקיומית נוקבת.
ולסיום ,ולא לפני איחוליי החמים וברכותיי מהראש ומהלב לטלי על ספרה המעשיר את מחקרי
התאטרון והקולנוע גם יחד ,הנה אחד החיילים האהובים עלי ביותר ,בועז מהמערכון החיזור
מאת חנוך לוין .אם יישאר זמן – טלי – תקראי אתי?? אני סגן בועז ואני ממ"ז. . .
גליון 39ת א ט ר ו ן 71 
