Page 71 - תאטרון 39
P. 71
כולן ,כרותות רגליים ,חצויות פנים ,מנוקרות עיניים
מרוטות שער ,קטועות יד ופצע במקום הפה,
ותבעו את שלהן ותבעו את שלהן,
וחתכו מגופו ,וגזרו ממנו וקרעו מבשרו.
והשאירו לו רק את נשמתו האבודה.
אינני מאחל ליוצרי דמויות החיילים שהקהל יבוא לתבוע מהם את החלקים הגזולים ,אלה
שנועדו ליצור חייל ישראלי קולנועי ותיאטרוני .אבל עצם הסינתטיות הבלתי-נמנעת כמעט של
דמות באמנות ,בעיקר באמנויות המופע ,מזמינה עיצובים מצד המחזאי והבימאי בתאטרון או
בימאי הקולנוע ,כמו גם פרשנויות מצד הנמענים ,קהל צופי הקולנוע והתאטרון .הנה דוגמאות
ספורות בלבד מתוך מאות רבות של עיצובי חיילים ,בעיקר ולא רק ,ואטשטש במכוון את
ההבדלים הדקים לעתים בין דיוקן הצבר לבין דמויות חיילים ואסטה גם לספרות ולשירה.
מה לכל המפורקים המורכבים-מחדש האלה ולספרה של טלי זילברשטיין )רסלינג (2014ככה
צריך לעשות חיילים ,דמות החייל בתאטרון ובקולנוע הישראליים – תחנות נבחרות? טלי
בחרה בדמות שגילוייה והשפעתה ניכרים בכתביהם של רוב אמני ישראל ,ומשמעותה קשורה,
כפי שטלי מנמקת ,בשורשי הזהות הישראלית .אין מחזאי עברי חשוב שלא טיפל בדמות זו ,או
בבני דודיה הקרובים – הצברית והצבר כולל אחריהם למיניהם .טלי ,המבחינה בין התאטרון ,בו
הכל תדמית חוץ מהנוכחות האמיתית של השחקנים ,לבין הקולנוע בו הכל אשלייה אבל הוא
נדמה אמיתי יותר" :דמות החייל התיאטרונית נוטה יותר להופיע כדמות מרכזית בעלת ייחוד
ספציפי" ] [250-251ואילו בקולנוע ,טלי מבחינה בבהירות ,היטב ואף בפיוטיות מדויקת
באנונימיות ובזהות המטושטשת של החיילים ,כשהסרטים "מדגישים את גוף החייל ,את נוכחות
המוות ואת משמעות הזמן [ . . .] :חייל קולנועי הוא חייל מת"[251] .
כדור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה ,כדברי ביאליק ,היה החייל מת-מדבר הקם לתחייה ,אריה
ממש לתקופת-ביניים קצרה עד שחולות המדבר ,כמו במחזה של מאיה בז'רנו ,טקס יום
הזיכרון של עיר גן-העדן – תיסמית ,יכסוהו שוב .הצבר של משה שמיר בפרקי אליק נולד מן
הים בשורה הפותחת את הרומן ,דומה לאפרודיטה של בוטיצ'לי בציור הידוע ,אך כנראה
בהבעת-פנים טיפה שונה .כשאליק הוחלף באורי בהוא הלך בשדות -הרי אצל אלתרמן הוא
הלך ואצל שמיר ,לפי אבחנתו המבריקה של יצחק לאור באפריים חוזר לצבא )ולא לאספסת
של ס' יזהר( ,הוא בוטש באדמה ,כדרכם של "הגיבורים החיוביים מהקיבוץ" -בקושי זז.
מהמשפט המסובך הזה נלמד מעט מזעיר על הקשרים המפותלים לא פחות הקיימים תמטית
וסגנונית בין מרבית היוצרים בארצנו ,אז ומאז .בעיקר בענייני דמות ותדמית .בשיר דודו ]מאת
חפר ובוסקוביץ[ מעוטר הצבר הצעיר החייל בבלורית מקורזלת שיער ,שובב פרוע ,מוכר,
ואולי אליפלט ,באחד משירי המלחמה המופלאים של אלתרמן ,היה חייל באותה פלוגה .דודו
ודאי היה דומה יותר לאבי מאשר לג'ונה ,שני תאומי הקצונה המשלימים אהדדי של נתן שחם
בהם יגיעו מחר ,שהבין כבר ב 1950-שדמות של חייל אחד איננה מספקת ,שהיא פשטנית
וצריך לפצל ,ליצור קונפליקט שאינו רק דרמטי ,אלא גם הולם יותר את המציאות.
הצבר-חייל במחזה רגיל של יורם מטמור הוא עגלון במרכבת אשליות ,ובפירוש אופטימי יותר
אבל שלילי – איננו "תורם חד-פעמי לקופסת הקרן הקיימת" .אצל דני הורוביץ בצ'רלי קצ'רלי
הצבר הוא ,בין שאר דימוייו השואתיים ,הכספיים ואחרים -אצבע על ההדק ,מרטשת ופוצעת.
70ת א ט ר ו ן גליון 39
