Page 69 - תאטרון 39
P. 69

‫בניגוד להפקה הראשונה‪ ,‬שהוקדשה רק לחסידות הקלאסית של ארצות אירופה‪ ,‬שולבו בתכנית החדשה‬
‫גם שירים ומשלים הקשורים במעשי חסידות וברבנים בני כל עדות ישראל‪ .‬גם העיבוד המוסיקלי‬
‫לשירים הישנים והחדשים משלב לחנים ומוטיבים פולקלוריסטיים מקהילות ישראל השונות‪ ,‬שימחישו‬

           ‫עד כמה קרובים זה לזה הסיפורים‪ ,‬המשלים‪ ,‬השירים וההומור היהודי של העדות השונות‪57.‬‬

‫הליהוק של זננך מקונן כלל אם כן אמירה שהשירים והספורים החסידיים הם נחלת הכלל‪ :‬בחברה רב‪-‬‬
‫תרבותית ורב‪-‬גונית גם שחקנית ממוצא אתיופי יכולה להציג שירים חסידיים ולהתחבר אליהם‪ .‬מאידך‬
‫גיסא‪ ,‬במופע צורפו פיוטים ושירים של עדות אחרות‪ ,‬כי אף יצירות אלו הם נחלת הכלל הישראלי‬
‫היהודי‪ ,‬והבאתם בצד הסיפורים החסידיים התכתבה עם פרדיגמת האתניות‪ ,‬המבקשת להדגיש את‬
‫הייחודי בעדות השונות‪ .‬בצד כל אלה‪ ,‬יש לציין מקרה של ליהוק שחקן שחור‪ ,‬פליט מדרפור‪ ,‬החי‬
‫בארץ‪ :‬חמיס אלשייך‪ ,‬חבר תאטרון החדר של אמיר אוריין‪ ,‬מופיע בתפקיד המשרת בהצגה איבנוב‬
‫)‪ (2014‬בתאטרון הקאמרי‪ .‬אף‪-‬על‪-‬פי שבמחזה התפקיד של משרת‪/‬מלצר לא נועד לשחקן שחור‪,‬‬

         ‫הליהוק שלו מתכתב עם נוכחותם של פליטים אפריקאים כעובדים בבתי הקפה ברחבי הארץ‪.‬‬

‫לסיום הדיון בליהוק הקונספטואלי אני מבקשת להתיחס להפקה פרטית קטנה‪ ,‬בה הליהוק הוא בו בזמן‬
‫קונספטואלי ו'בלאק‪-‬פייס' קלאסי‪ :‬המופע קר וחשוך באביב )‪ ,(2014‬של מירי קצנלבוגן‪ .‬בהצגת יחיד‬
‫זו‪ ,‬השחקנית‪ ,‬מאופרת בצבע כהה ולבושה בלבוש אתיופי מסורתי‪ ,‬מספרת במבטא אתיופי על חייה‬
‫הקשים בארץ‪ .‬הצופות )היוצרת היא דתיה ומופיעה בפני נשים בלבד(‪ ,‬משוכנעות שמדובר בשחקנית‬
‫ישראלית אתיופית‪ .‬בסוף ההצגה‪ ,‬לאחר שהדמות סיפרה על הגזענות בה היא נתקלת מדי יום‪ ,‬חושפת‬
‫השחקנית את זהותה‪ ,‬צבעה‪ ,‬ומבטאה‪ ,‬ומגלה לקהל שהיא ממוצא אשכנזי‪ .‬לאחר מכן נוהגת קצנלבוגן‬
‫לערוך דיון על הדעות הקדומות שחשו הצופות עצמן‪ ,‬בשעה שסברו שבפניהן ניצבת ישראלית‬

                                                    ‫אתיופית‪ .‬זהו אם כן 'דראג אתני' קונספטואלי‪.‬‬

                                   ‫אפילוג‬

‫אם נשוב להפקה עמה פתחתי את המאמר‪ ,‬לאחר הדיון בפרדיגמות ליהוק‪ ,‬נראה שההחלטה לאפר את‬
                         ‫השחקן הראשי בהצגת אותלו של תאטרון גשר‪ ,‬אינה רצויה‪ ,‬ואינה ראויה‪.‬‬

‫בתחילת שנות ה‪ '80-‬הועלה בתאטרון החאן הירושלמי מחזה דרום אפריקאי‪ :‬בנזי מת‪ ,‬של אתול‬
‫פוגארד )‪ .(Athol Fugard‬דמויות האפריקאים שוחקו בידי השחקנים שבתאי קונורטי ואבינועם מור‪-‬‬
‫חיים‪ ,‬שניהם מצובעים בשחור‪ .‬לא היה זה ליהוק 'עיוור‪ ',‬ואף לא חוצה‪-‬גזע‪ ,‬אלא להיפך‪ :‬לו היו שני‬
‫השחקנים ה'לבנים' משחקים ללא איפור‪ ,‬אזי היה זה ליהוק חוצה‪-‬גזע‪ .‬אך הפתרון שנמצא היה 'דראג‬
‫אתני‪ '.‬מן הסתם‪ ,‬קשה היה למצוא בישראל של אז שני שחקנים שחורי עור‪ .‬הפקה אחרת של בנזי מת‬
‫שעלתה בשנת ‪ 2004‬בבימויו של הווארד ריפ בתאטרון קטן‪ ,‬תאטרון הנפש‪ ,‬לוהקו שני שחקנים‬
‫מהעדה האתיופית‪ ,‬שי זביב ויוסי וואסה‪ .‬אולם השאלה העקרונית נותרה בעינה‪ :‬באם המחזה בנזי מת‬
‫יעלה כיום בישראל על במה של תאטרון רפרטוארי מרכזי‪ ,‬האם ילוהקו בהצגה שחקנים יוצאי‬

                                                                                     ‫אתיופיה?‬

‫נדלה ב‪57 http://www.gibor-tarbut.co.il/items_show_1598.html.5.3.15-‬‬

                            ‫‪ 68‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גליון ‪39‬‬
   64   65   66   67   68   69   70   71   72   73   74