Page 50 - gag 42
P. 50

‫ידיו של שלמה'לה רעדו‪ ,‬כשהקיש את מחירי הפריטים בזה אחר זה על מקלדי‬
‫הקופה הרושמת‪ ,‬תוך שהוא מחשב את הרווח העצום‪ ,‬שיפיק מן העסקה המפתיעה‪,‬‬

                                                         ‫שככה נחתה עליו בערבו של יום‪.‬‬
‫קצת התלבט‪ ,‬אם כדאי להפריש מן האוצר לשותף שלו‪ ,‬ובהיותו ישר כמו סרגל‪,‬‬
‫גמר בדעתו שאת ההחלטה הסופית אין צורך לקבל מיד‪ .‬בינתיים השלים את‬
‫החישוב‪ .‬על הצג התנוסס הסכום הכולל של התכשיטים שקנה זלמן‪ :‬מאה ושלושה‬

                                                                ‫אלף ש"ח ושמונים אגורות‪.‬‬
              ‫בקול צרוד הגה את המחיר‪ ,‬ולא העיז להישיר מבטו אל הקונה הנלהב‪.‬‬

                                                               ‫"זה המון כסף‪ ",‬הכריז זלמן‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬קנית כמעט את כל החנות והכל זהב ויהלומים‪ ,‬אבל זה לא ביוקר‪ .‬בלי‬

                                                           ‫עין הרע‪ ,‬יש לך הבנה בנושא‪".‬‬
                                                                        ‫"מה בקשר להנחה?"‬
                                                                          ‫"תקבל‪ ,‬זה בסדר‪".‬‬
                                                                                       ‫"כמה?"‬

                                                                     ‫"נו‪ ,‬נגיד עשרה אחוז‪".‬‬
‫"עשרה אחוז?!" זלמן הרים עכשיו את קולו‪ ,‬בזעם לאו בר כיבוש‪ ,‬עד שקלמן‬
‫נאלץ להרגיע אותו‪" .‬בחייך אל תצעק‪ ,‬אנשים ברחוב יבהלו‪ ,‬יחשבו ששודדים‬

                                                                                ‫פרצו לחנות‪".‬‬
      ‫"זאת לא הנחה‪ ".‬נהם זלמן במרירות‪" .‬הנחה של רק עשרה אחוזים‪ ,‬זה שוד‪".‬‬

                            ‫"טוב‪ ,‬שנים עשר‪ ",‬התרכך שלמה'לה בשני אחוזים שלמים‪.‬‬
                                                                   ‫"לא מספיק!" רעם זלמן‪.‬‬

                                                    ‫"שלשה עשר‪ ",‬ויתר הצורף עוד קצת‪.‬‬
‫"בחיי אתה באמת קמצן‪ ,‬וחבל שאתה מבזבז את הזמן של כולנו‪ ,‬קלמן החבר שלי‪,‬‬
‫אדם מאד עסוק‪ ,‬כל רגע שלו שווה זהב‪ .‬אז אני רוצה הנחה של ‪ ,20%‬אפילו לא‬

                                                        ‫שקל אחד יותר וגם נעגל למטה‪".‬‬

‫זה היה קצת קשה לשלמה'לה‪ ,‬לא הרבה רווח נשאר לו אחרי הנחה כזאת‪ ,‬אבל את‬
                                             ‫העיסקה לא רצה להפסיד בשום פנים ואופן‪.‬‬

‫"נו‪ ,‬טוב‪ ".‬נאנח‪" ,‬שמונים אלף שקלים עגולים‪ ".‬בזוית עינו הציץ אל זלמן‪ ,‬שמא‬
‫ידרוש עוד‪ ,‬אבל הלה שלף עכשיו את פנקס הצ'קים מכיסו‪ ,‬יישר המחאה אחת‬
‫ברצינות תהומית‪ ,‬ובלי אומר ודברים כתב את הסכום אט אט באותיות של קידוש‬
‫לבנה‪ ,‬רק עם שתי שגיאות כתיב‪ .‬בתנופה זייף את החתימה של בעל הפנקס‬

                   ‫והושיט את ההמחאה לצורף בתנועה אבירית‪ ,‬כאילו היה רוטשילד‪.‬‬
                                             ‫"תודה‪ ,‬תודה‪ ,‬תודה רבה‪ ".‬מלמל שלמה'לה‪.‬‬

                                   ‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪48 ‬‬
   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54   55