Page 51 - gag 42
P. 51
"אין בעד מה ",העיז זלמן להגיד את האמת ,בטוח שסוחר התכשיטים המרומה לא
יבין.
מאושרים היו כל השלושה אותו רגע ,כל אחד מסיבותיו שלו ,שאינן צריכות
הבהרה לקורא הנבון ,ועל פניו של קלמן ניכר שהוא מתפלא מאד על משהו ,אבל
לא אומר ,מחכה.
רק כשהתרחקו מהחנות והחישו צעדיהם ,שאל קלמן" :תגיד זלמן ,למה הזעת כל
כך לקבל הנחה ,מה איכפת לך ,מאה אלף או שמונים ,לא מהכיס שלנו ,וממילא
יחזור הצ'ק המזוייף".
"אתה כמובן צודק קלמן ,ילד חכם אתה ,אבל אני ,אני יש לי לב טוב .אני דואג
לצורף המסכן ,שיצטער כמה שפחות כשיחזור הצ'ק ,בכל זאת יש הבדל אם יחזור
לו צ'ק רק על שמונים אלף ,אתה לא חושב?"
קלמן היה מהיר תפיסה .הוא התפעם כל כולו מטוב לבו של חברו ,שהפחית
עשרים אחוז מהצער של הצורף ,שלולא התעקש אפשר היה אולי לחסוך לו עוד
כמה אחוזים טובים של צער.
גם זלמן היה נרגש נורא וקלמן הבחין בדימעה שהתגלגה מעינו .לא יכול להמנע
מחשד שגם היא איננה אמיתית ,אבל אפילו דמעה מזוייפת מעיניו של זלמן היא
פנינה נדירה.
נינו הרמן ,עיר בגשם
גיליון ַּ 42גג 49 
