Page 74 - gag 42
P. 74
צילה שלי
עם דובשה ועוקצה,
בשעה ארבע לפנות בוקר אני בדרכי לעיתון "דבר" למסור את הטור שלי ולעשות
הגהות ועריכה .בשעות אלה של לפני השחר את ישנה את שנתך כשאני מניח לך את
מכתבי כ"הפתעה" בתיבת הדואר הסגולה שלך...
את זוכרת איך נפגשנו בבית הקפה התל אביבי? את כותבת עכשיו מרה אליי .הגעת
לבית הקפה כי שלונסקי הזמין אותך ,רצה לשוחח איתך שתאיירי את ספרו לילדים.
וכך ישבת בינינו .ומי לא היה שם בבית הקפה באותו ערב? אלכסנדר פן ,יעקב
אורלנד ,לאה גולדברג ...נו ,את בוודאי זוכרת .אני חושב שגם גבריאל טלפיר
וישראל זמורה שמבקשים מכולנו שירים לכתבי העת שלהם היו שם .ואני חשתי
אושר פנימי כשנעצת בי מבט ואחר כך חייכת אליי .כמעט איבדתי שליטה על עצמי,
כמעט קמתי כדי לחבקך .אם יכולתי באותה שעה ,הייתי קם ומנשק את ׂשמלתך .מדי
פעם שלחת אליי מבט ,ואני ידעתי שבסוף הערב ְתחכי ולא תקומי ואקום ללוותך
לביתך .כשהלכנו אחר כך יחד ,טיילנו ברחובות תל אביב ,ועצרנו ליד עץ אחד
בשדרות רוטשילד כמו ידענו בתיאום בינינו שעלינו לעצור .נשקתי אותך נשיקה
ארוכה ,ולא ניתקת ממני .אחר כך ֵהישרת אליי מבט ,חפנתי את ראשך בין שתי ידיי
ואימצתי אותו אל כתפיִ .הקפת אותי בזרועותייך ,אהבתי את חיבוקך אז .כשהעברת
אצבעותייך הדקות בשערי ,כמו הרקעתי אל שחקים .שמתי אז ידיי על מתנייך ונשקתי
את סנטרך.
"אתה שיכור" ,אמרת" .מי עוצר באמצע השדרה כדי להתנשק".
"שנינו" ,עניתי.
"אתה משוגע ,אתה יודע" אמרת.
"כדי לאהוב אותך ,אני מוכן גם להשתגע ",אמרתי.
צילנ'קה שלי ,את מרירה אליי עכשיו .את יודעת שאינך שפחה לי וגם לא זונה לי.
את אהובתיַ .את השראתי .ובכל פעם שאפשר אני מפריש לך מתוך שכר הסופרים
שמשלמים לי מתאטרון ה"לי-לה-לו" או "המטאטא" ,ואם מגיע לי שי לחג מעיתון
"דבר" ,אני בא אלייך ,כורע ברך ומגישו לך .האין זאת?
את זוכרת שנסענו יחד ברכבת מיפו לירושלים וסיפרתי לך בדרך על ימיי במלחמת
השחרור בין הכוחות הלוחמים .הראיתי לך שיריי מאז וגם את התצלומים עם החיילים
הלוחמים .אחר כך טיילנו בירושלים והראיתי לך בהר ציון את "חדר נשיא המדינה"
ואת המרפסת הקטנה ממנה ניתן היה לצפות לעיר העתיקה ,ולראות ממש ממרחקים
את ַמ ׂשאת הנפש של כולנו :קטע מחומת האבנים של הכותל....
אמרת לי אז" :זה היום המאושר שלי ,נתן מתוק שלי".
גיליון ַּ 42גג 72 
