Page 71 - gag 42
P. 71
לנתן שבא והולך כל הזמן,
כבר כמה ימים אני כותבת ומוחקת .סליחה ,כבר כמה חודשים אני כותבת
ומוחקת .איני מסוגלת לכתוב .צר לי ,אני מרגישה שהמילים חוסמות את האוויר
לנשימה .מחנק אוחז בי" .כתבי" אומרת לעצמי השכם והערב .תמציאי את הגלגל.
ואולי נוכל להיות יחד .איני יודעת מה לכתוב אליך .איני יודעת מה תועיל הדרך
הזאת שבה נלך .אין לי כוח להמשיך בדרך הזאת .היא דרך ללא מוצא .הדרך
מרפה ומחלישה אותי .מרגיזה מאוד.
אני כבר יודעת שלא תוכל לענות לי על מכתבי כי אינך עונה אף פעם .ואם אתה
עונה איני מסוגלת לקרוא את הדברים .אני מיטשטשת בעת הקריאה .אני מחפשת
ומחפשת ואיני מוצאת .זהו זו המילה .איני מוצאת מוצא.
נתן ,מה אתה רוצה ממני? אתה יכול להסביר לי נכוחה ,מה אתה רוצה ממני?
האם אתה שלי ואני שלך? מה אתה חושב לעצמך!? כוס התה שלי אינה כוס התה
שלך .הצבעים שאתה מצייר בהם אינם הצבעים שלי .אתה מצייר ברוח שטות.
פונדק רוחות מזמין לעולמך ואני מציירת בצבעים אמתיים .אתה מבקש ממני
להתפשר .חולם שאשכח את חלומותיי .בעבורי קיימת מציאות צבעונית כשאני
מציירת.
שפחתך אני? אולי אני שפחתך .בא והולך ,שיכור והולל .זה מה שאתה .אולי
תעזוב אותי לנפשי .חד וחלק .אולי תעזוב אותי לנפשי.
תסלח לי .אני לא אירגע .לעולם לא .אש ועוד אש .אתה יכול להתעצבן .וכן ,אני
אלבה אותה כל זמן שאתה חי .זו האמת ,איני שלך .אתחבק עם כל מי שאני יכולה
לידך .ואתה? מה כבר תוכל לעשות? אה ,תכתוב שיר .תכתוב שיר ,רק לא עליי.
איני יכולה לקבל את המילים שלך כשי.
זרוק את המחברות שחיברת בהן שיריך ,איני אוהבת שירי אהבה .אל תכתוב
אליי בכלל .אולי לא תענה .אתה מענה אותי .עזוב אותי .כמה צר המקום הזה .חי
נפשי ,אתה לא נורמאלי .פח טמנת לי .שכחת שגם אתה נפלת לתוכו.
שלך
צילה ,שאתה קורא לה לפעמים צילוש
צילנ'קה שלי,
הייתי בתא הדואר הפרטי שלי בסניף הדואר וקיבלתי את מכתבך .עכשיו אני כאן
בביתי ואת רחוקה בביתך .כן ,אי אפשר אחרת ,ולכן אני כותב לך .ומחר בבוקר
אניח בתיבת הדואר בבניין שבו את גרה.
גיליון ַּ 42גג 69 
