Page 72 - תיאטרון 38

‫את התוקף‪ ,‬והצדקה לא תחפש‪ / .‬ובכן‪ ,‬לפח יקוש כזה נקלעתי אז ‪ /‬בהנחית אלים‪ .‬וגם‬
‫אבי‪ ,‬לו חי‪ / ,‬לבטח לא היה מכחיש את הדבר‪.‬‬

‫שוב חוזר אדיפוס לטענה שנהג מתוך הגנה עצמית ללא יכולת לדעת מי עומד לפניו‪ .‬ייתכן‬
‫שהמילים "לפח יקוש כזה נקלעתי אז‪ /‬בהנחיית האלים" מרמזות על שילוב כלשהו בין‬

‫אחריותו של אדיפוס לבין רצון האלים‪.‬‬

‫האירועים שהביאו לרצח מתוארים באותה דרך בשני המחזות‪ ,‬כפי שאפשר להיווכח מהסיפור‬
‫שמספר אדיפוס ליוקסטה באדיפוס המלך )‪:(813-804‬‬

‫זה שצעד בראש והזקן עצמו ‪ /‬רצו לדחוק אותי בכוח מן הדרך‪ / .‬ואז‪ ,‬מתוך חמה על‬
‫שדחף אותי‪ / ,‬הלמתי ברכב‪ .‬כשהזקן ראה זאת‪ ,‬חיכה שאעבור‪ ,‬ומעל המרכבה ‪ /‬הצליף‬
‫על קדקודי בשוט כפול עקצים‪ / .‬אך בתמורה שלם כפליים‪ ,‬כי מייד ‪ /‬ספג מכה מן‬

‫המקל שבידי ‪ /‬והתגלגל על מפרקתו מתוך הרכב‪ / .‬ואז הרגתי את כולם‪.‬‬

‫ראינו‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהתייחסותו של סופוקלס לפרטי המיתוס זהה לגמרי‪ ,‬עד כה‪ ,‬בשני מחזותיו‪.‬‬
‫מעשי אדיפוס‪ ,‬גם אם היו לא רצוניים‪ ,‬הכתימו אותו בכתם גדול שלא ניתן למחותו‪ 15.‬אך‬
‫לממד הזמן יש חשיבות‪ :‬שנים רבות חלפו מאז האירועים ואדיפוס השלים עם מעשיו וכבר‬
‫מסוגל לנסח בבהירות את חפותו‪ .‬אמנם התיעוב העצמי שלו לא נעלם אך הוא צומצם באופן‬
‫משמעותי‪ ,‬וכתוצאה מכך צומצמה הרגשתו כטמא‪ .‬כך מתקבל ניגוד מעניין‪ :‬בפני האשמותיו‬
‫של קראון הוא אינו מודה בטומאתו‪ ,‬אבל בפני תזאוס‪ ,‬מצילו – אף שהוא מקבל אותו ללא‬
‫תנאי‪ ,‬הוא מרגיש לא טהור‪ 16.‬לכן גם אפשר להבין את כעסו של אדיפוס‪ .‬כל עוד היה אשם‬
‫בעיני עצמו‪ ,‬הוא היה פתוח לביקורת‪ ,‬ולאחר זמן כשהבין שהיה במצב של אי‪-‬ידיעה‪ ,‬החל‬

‫לחוש כעס כלפי קראון שהעז להאשימו‪.‬‬

‫הגלות מתבי‬

‫בסיום אדיפוס המלך השתוקק אדיפוס לצאת לגלות‪ .‬שוב ושוב הוא מתחנן שיגרשו אותו‬
‫מתבי‪ .‬מייד לאחר שעיוור את עצמו הוא יוצא מהארמון ובחילופי הדברים עם המקהלה הוא‬

‫אומר )‪:(1343-1340‬‬

‫מהר‪ ,‬סלקו אותי מכאן‪ / ,‬רעי‪ ,‬סלקו אדם אבוד‪ / ,‬את הארור מכל‪ ,‬את השנוא מכל על‬
‫אלים!‬

‫מעט לפני הופעת קראון הוא מבקש שוב )‪:(1412-1410‬‬

‫‪15 Parker (1983) p. 317‬‬
‫‪16 Parker (1983) p. 320‬‬

‫גליון ‪71 38‬‬