Page 74 - תיאטרון 38
P. 74
אדיפוס להיות מגורש מהעיר ,הדבר יעשה .אדיפוס מתנגד .גם על פי דבר הנבואה וגם בהתאם
לקללה שהטיל אדיפוס בעצמו יש להגלות את רוצחו של לאיוס" .אך האלים שונאים אותי"
אומר אדיפוס ) .(1519קראון נכנע לבסוף לדרישותיו ,אך משיב במעורפל" :לכן הדבר יעלה
בידך במהרה" ) ,(1519תשובה העשויה להתפרש לשני פנים" :אני אגלה אותך" או "האלים,
השונאים אותך ,יחפצו בהגלייתך באמצעות דבר נבואה ".לא פלא שאדיפוס דורש תשובה
ברורה" :אם כך ,אתה מסכים?" ) .(1520קראון מסכים לבסוף אך הוא עושה זאת שוב
במעורפל" :מה שאיני חושב איני אומר" ) .(1520אדיפוס רואה בתשובת קראון הבטחה ברורה
ומסכים להיכנס לארמון תוך ניסיון לשמור על ילדיו עמו .לכך מסרב קראון בתקיפות ומפריד
את הילדים מאדיפוס 17.ראוי לציין כי המחזה אינו מסתיים בגירושו של אדיפוס מהעיר
באדיפוס בקולונוס נזכר אדיפוס באירועים ומטיח בקראון את הדברים הבאים ):(771-765
הן כשענתה אותי אשמה במעשיי /ולא נכספתי אלא שיגלו אותי / ,אז לא הסכמת
להמציא לי חסד זה / .אך לאחר שרגשותי מצאו פורקן / ,והשהות בבית נעמה לי כבר,
דאגת שאושלך ואגורש ,על אף אותה קרבה ,שאז כלל לא יקרה לך.
ההבטחה שנתן קראון לאדיפוס בסיומו של אדיפוס המלך לא התמלאה :אפולון לא נשאל אם
על אדיפוס להישאר בתבי .אדיפוס נשאר בתבי ולאחר שהזמן ריכך את ייסוריו הוא העדיף
להישאר בביתו אך דווקא אז החליט קראון לגרשו .כאמור ,אדיפוס המלך לא הסתיים
בהגליית אדיפוס אף על פי שאדיפוס ביקש זאת מקראון .רק באדיפוס בקולונוס מסתבר
שאדיפוס אכן הוגלה מתבי ,אך ללא כל אזכור לצו נבואי כסיבה לגירושו .באדיפוס בקולונוס
הרעיון של צו נבואי אינו תואם את כוונת סופוקלס המציג את תבי כאחראית באופן מוחלט
להגליית אדיפוס .אך באדיפוס המלך עצם אי ביצוע ההגליה ,יוצר תחושה של חוסר עקביות
ברצף העלילתי האירועים18.
רק עשרים שנה לאחר מכן יתממשו הדברים .בתחילת אדיפוס בקולונוס נותן סופוקלס את
הפתרון לקונפליקט שבו הסתיים אדיפוס המלך בין קראון לאדיפוס בנוגע לשאלה אם הוא
יצא לגלות או לא .מאוחר יותר ,באגון עם קראון ,ממשיך אדיפוס את הדיון שבו הסתיים
אדיפוס המלך אך נקודת המבט אחרת .במהלך השנים התפישה של אדיפוס בנוגע לאופן שיש
לראותו ביחס למעשיו השתנתה ,אך הסובבים אותו לא עברו את התהליך שהוא עבר .הוא
מצפה מהם להבין שהדברים נראים אחרת בפרספקטיבה של הזמן ,וכשהדבר אינו קורה ,הוא
כועס .סמוך לגילוי המעשים הוא הגיב בחומרה רבה כלפי עצמו ובכך היה תואם מלא בינו
לבין סביבתו במעמדו ביחס למעשים .עם חלוף השנים התרככה תחושת המיאוס מעצמו
והתחלפה בכעס כלפי אלה שלא עברו אותו תהליך והמשיכו להתייחס אליו כטמא .השוני
הגדול הוא ביחס לזוועה האובייקטיבית .בנקודה זו מביע סופוקלס הבנה רבה ורגישות גדולה
17 Knox (1958) pp. 192-193
18 Davies (1982), p. 271
גליון 73 38
