Page 71 - תיאטרון 38
P. 71
קלאסיקה במבט נוסף
בידי בנו /,כיצד בצדק על דבר זה תגנני? /אני ,אשר עדיין לא הכרתי אב ולא אם/,
שכן עדיין לא נולדתי?[
שוב חוזר אדיפוס על הטיעון שמעשה הרצח וגילוי-העריות נעשו בניגוד לרצונו ) .(akōnאך
הפעם אינו מעלה רק את האפשרות שהמעשים אירעו על פי רצונם של האלים אלא אף
שמאחוריהם עומדת קללה תורשתית כלשהי )..בשל זרע ]משפחתי[ קדום כלשהו( .הוא מדגיש
את העובדה הפשוטה ,שהנבואה שלפיה הוא עתיד להרוג את אביו ניתנה לפני שנולד ,ולכן לא
ניתן להאשים אותו במעשים שנבעו ממנה .ואכן באדיפוס המלך מספרת יוקסטה ):(714-711
פעם ניבאו לליוס )לא אוכל לומר /שפויבוס בעצמו ,אלא רק משרתיו( / -שגורלו
נגזר למות מזרוע בנו /שיולד לנו ממנו וממני.
בהמשך דבריו לקראון חוזר אדיפוס למעשה השני – גילוי העריות – ואומר בכעס רב 990-
:(978
ונישואי אמי ,נקלה ,היא אחותך / -אינך נכלם לכפות עלי לומר כעת /מה שאגיד
לך ,הן לא אוכל לשתוק /ברגע שהטחת בי לעז כה טמא / .כן ,היא היתה אמי ,אמי,
אוי ואבוי / ,זאת לא ידענו שנינו ,ואכן אמי /לחרפתה ילדה לי .אך דבר אחד /אני
יודע :שאת שנינו במזיד /אתה מכפיש ,בעוד אני נשאתי לה /בניגוד לרצוני,
ובניגוד לרצוני פי משמיע זאת / .לא ,אין לראות בי עברין על נישואי / ,ולא בגלל
אותם דמי אב שפוכים אשר /אתה מזכיר תמיד כדי לשקץ אותי.
שוב ושוב חוזר אדיפוס על העובדה שלא הוא ולא אמו ידעו בפני מה הם עומדים .אבל
מקריאת הקטע עולה התחושה שאדיפוס ,אשר מדבר בכעס רב ובמרירות ,כלל אינו רוצה
לדבר על יוקסטה אבל נאלץ לעשות זאת בשל האשמותיו של קראון .הוא אינו מהסס לקרוא
לעצמו הבושה שלה אף שמטרתו להוכיח את חפותו .תחושת האשמה שמביע אדיפוס בעוד
הוא מנסה להוכיח את חפותו אינה מקרית .אכן ,מעשיו של אדיפוס הגשימו נבואה ,ואדיפוס
מוכיח שהיה זה רצון האלים; ועם זאת ,האם יכול אדם שביצע מעשה כזה שלא לחוש אשמה?
גם אם הוא חף מפשע מן הבחינה המוסרית והחוקית ,נותרת בעינה הזוועה האובייקטיבית של
המעשה .זו הסיבה לכך שאדיפוס הטיל מום בעיניו ,ולכן המשיך להתייסר שנים ארוכות לאחר
מכן14.
לקראת סיום האגון חוזר אדיפוס לנושא רצח האב ):(999-991
כי בוא ,השב לשאלה שאשאלך / :אם איש יבוא לכאן כדי להרוג אותך / ,המתחסד ,האם
תבדוק אם ההורג /הינו אביך ,או תשיב לו גמול מיד? /ודאי ,אם יקרים חייך ,תחסל /
14 Dodds (1966) p. 44
גליון 37 70
